האישה הערביה מרימה ראש

"לרגל השמיני במרץ, הוא יום האישה הבינלאומי, ותחת הסיסמה 'לא למחסומים' ארגנו מאות נשים פלסטיניות, הפעילות בארגוני החברה האזרחית השונים בשכם, הפגנה גדולה ליד מחסום חווארה בכניסה לעיר. הן נשאו סיסמאות ושלטים נגד המחסומים, וביניהן בלטה הסיסמה: 'האישה גדולה מהמחסומים'". בתיאור זה נפתחה הכתבה מאמש, של סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", שעסקה בהכנות לציון יום האישה הבינלאומי ברחבי השטחים.

מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה ב-1987 השתנה מעמדה של האישה בחברה הפלסטינית, וכחלק מהמאמץ הלאומי, נדרשו הנשים הפלסטיניות לקחת חלק במאבק. לראיה - צמיחתם של ארגוני נשים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה בעשרים השנה האחרונות.

ד"ר רחל עמרם מאוניברסיטת פיטסבורג עמדה על תופעה זו במאמר שעסק בנשות חמאס והגדירה אותה "צמיחה של הנהגה נשית". לדברי עמרם, בשל העובדה שרבים מהגברים בחמאס מצאו עצמם בבתי הכלא הישראלים, נדרשה האישה למלא תפקידים מכריעים יותר בחברה. במאמרה, המובא ברשת אלג'זירה, היא טוענת שתנועת חמאס ידעה לזהות היטב את הפוטנציאל החברתי-פוליטי הטמון בנשים הפלסטיניות, והיא כותבת כי "הנשים הן שהביאו לנצחון חמאס בבחירות ברשות".

גם אם לציבור הישראלי קשה למצוא תופעות חיוביות בעליית חמאס או בהמשך ההתנגדות הפלסטינית, הרי שבשני העשורים האחרונים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני סייע לחיזוק מעמדן של הנשים ברשות. עשרות הנשים שעלו על ביתם של מבוקשים בעזה על מנת למנוע את הפצצתם על ידי מטוסי צה"ל הן קצה הקרחון של מעורבות הנשים בפעילות הפוליטית ברשות.

אין ספק שהאישה הפלסטינית עדין מודרת ממוקדים רבים של קבלת החלטות, אבל המודעות החברתית לכך גוברת. כמו כן יש לזכור, כי ההדרה של הנשים הפלסטיניות היא לא תופעה ייחודית אלא חלק מעולם שוביניסטי של קבלת החלטות גברי: בכנס הרצליה האחרון, כזכור, השתתפו 172 דוברים: 156 גברים, 16 נשים ופלסטינית אחת. וזה בישראל, בה "אישה כבר היתה ראש ממשלה".

לפיכך, אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שהפערים הקיימים בין גברים לנשים אינם "טבעיים" אלא מושרשים בחברה, הרי שהעלאת המודעות לנושאים אלו היא המפתח לשינוי. והעלאת מודעות כזו ניתן לראות בעולם הפלסטיני, בעולמם של ערביי ישראל ובעולם הערבי בכלל.

"יום האישה הבינלאומי" מאוזכר היום בכל אחד מה"עולמות" הללו, החל מרשת אלג'זירה העולמית, דרך סוכנות הידיעות "ראמאטאן" הפלסטינית וכלה בירחון "אישראקה" של נשות הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בישראל. העובדה שהיום הזה מקבל מקום כל כך מרכזי, מעיד על כך שגם אם הפערים קיימים, הרי שעכשיו לפחות הזרקור מופנה אליהם.

מרכז "מוסאווא" העביר לפני ימים אחדים דו"ח לעיונם של חברי הכנסת הישראלים. הנתונים בו היו קשים והצביעו על 18% בלבד של הנשים הערביות בישראל שיוצאות לעבוד, בהשוואה ל-56% בקרב נשים יהודיות ו- 59% בקרב גברים ערבים.

סמוך לפרסום דו"ח זה, וללא כל קשר, יצאה תנועת "החזית למאבק עממי פלסטיני" בפרסום משלה על הבדלי הכנסה ופערים אחרים בין נשים לגברים ברשות הפלסטינית. ניתן להסתכל על הנתונים הללו כפשוטם ולחזור למסקנה הרגילה בדבר האישה הערביה עטויית הרעלה ומחוסרת הזכויות. אולם ניתן גם להסיק שנתונים כאלו הנמצאים בכותרות ערוצי התקשורת השונים של העולם הערבי לא מעידים על קיפאון של החברה הזו, אלא דווקא על השינוי החברתי שמתרחש בה.