אף אחד לא אוהב תינוקות בוכים

"בסוניה לא אוהבים תינוקות בוכים". כותרת זו התנוססה היום בוואלה! חדשות, מעל כתבה בה תואר ניסיון סילוקה של אם עם "מטרד" בצורת תינוק צורח מבית קפה תל אביבי, כאילו הדבר אמור לעורר אצלנו רגשות אימהיים כלפי היצורים אדומי הפנים האלה, שעור התוף שלנו הוא סוג של שעשוע עבורם. האמת היא, שעם כל הרצון להיראות אנשים טובים וליברלים, אף אחד מאתנו לא אוהב תינוקות בוכים. ספק אם אחרי 15 דקות רצופות של צרחות אפילו ההורים שלהם אוהבים אותם.

לכל אדם יש מספר תינוקות שהוא אוהב אהבת נפש, מוכן לקבל את פליטותיהם באהבה גם כשהן נוחתות על חולצה חדשה 20 דקות לפני דייט ונרגש מכל חיוך חושף שתי שיניים חמודות או גרעפס בריא. אלו דוגמאות יוצאות דופן, וגם במקרים אלו סביר שבמקרה של אזעקת אמת הם יועברו מיד בחזרה לידי הביולוגים.

אבל הזמנים המודרניים מחייבים אותנו לספוג קלקול מוחלט של הבילוי שלנו בשם איזו תמיכה מזויפת בכל אותם זרים מוחלטים שעשו את הצעד וריפדו את "דור ההמשך", אותו טיעון פשיסטי שמשתיק את כולנו, בעוד דוגמית רעשנית. גם בבית קפה או מסעדה, ברגעים נדירים של שלווה בתוך הבלאגן של חיינו, ולמרות למרות הדחף האנושי, אנושי כל כך, להבהיר לאותה אם טרייה, שעוללה מחרב לנו את ארוחת הצהרים, את דעתנו עליה, בצורה שתצרף אותה למעגל הבוכים יחד עם בנה או בתה, אנחנו סותמים בדרך כלל.

להורים טריים יש את הזכות לצאת למקומות בילוי עם ילדיהם הרכים, אבל כמו בדמוקרטיה, יחד עם הזכות מגיעה חובה. חובת ההורים הטריים היא לרכוש מיידית מיומנות רגשית, שתשמש להם אבן בוחן למצב החברתי שבו הם מצויים, וברגעים הנכונים ולא שנייה מאוחר יותר – להעביר את הילד, אם הוא גורם מטריד בסביבה שבה הוא יוצא הדופן, למקום שבו לא יפריע לכלל. הכניעה שלנו לתינוקות צורחים הביאה את הורים מסוימים לסוג של אדישות מתנשאת, שבה כלל הציבור צריך לסבול בשתיקה את הכל, כולל הכל, רק בגלל שמדובר בתינוק.

מעבר לכך, ההיתממות וההתחסדות של חלקים מהאוכלוסייה, שממהרים לצאת למסע צלב צרכני למרות שבביקור האחרון ב"בראסרי" הם כמעט ורצחו את הפעוט בשולחן השכן, משכיחות מהם את העובדה שמקום בילוי הוא עסק. אם מדובר ב"דיאדה", שמיועד להורים טריים, מי שיתלונן על תינוק בוכה הוא שוטה, אבל רוב המקומות מיודעים לאנשים שקטים שרוצים ליהנות מרגע של נחת בתוספת קפה הפוך. האנשים האלה לא ישבו במקום שבמקום טריפ-הופ מנגן בכי של תינוק בווליום שלא היה מבייש את להקת בצפר, ולא ישלמו לבעל העסק. זה מאד מאד פשוט, בעצם.

תינוקות הם חמודים, נפלאים ונחמדים. ההחלטה להקים משפחה היא נפלאה, וגם להורים טריים יש זכות לצאת מהבית. הכל נכון. אבל הציבור לא צריך להיענש על החלטה פרטית של ההורים. מותר, באותה נשימה, הן להתפעל מהמתיקות של התינוק והן להידחות מצווחותיו, זה לא הופך אותנו לאנשים רעים. הציבור אמור רק ליהנות מרגעי הקסם של התינוק, בלי הצורך להיתקע עם החרא שלו. העול הזה הוא עולם של ההורים בלבד. מי שלא מבין את זה, אולי עשה ילדים מוקדם מדי.