שלי חן הגיעה לפני שבועיים לבית הקפה "סוניה געצל שפירא" בסמטה אלמונית בתל אביב, כדי לחגוג את יום הולדתה עם חברה טובה. הן הגיעו יחד עם בנה התינוק של החברה, ושלושתם התיישבו בחצר בית הקפה. אחרי זמן מה, החל התינוק לבכות, והשתיים ניסו להרגיע אותו.
"דיברנו איתו ונענעו אותו", משחזרת חן, "בשלב מסוים הגיע המנהל, והציע לחברתי אולי תצאי איתו לסיבוב. הסברנו לו שזה לא יעזור, שאנחנו משחקות איתו, ושיהיה בסדר. הבחור לא הניח לעניין והתחיל לספר שהשכנים כבר תבעו אותו על 100 מאה אלף שקל, כי היה רעש. הטיעון הזה היה ממש מביך.
"שאלתי אותו- לשכנים שלך אין תינוקות? זה אמצע היום, הרחוב הומה, זה לא מוזיקה. למה רעש של תינוק בוכה, שזה דבר טבעי לגמרי, מפריע כל כך? ייתכן שהוא חשש שהרעש יפריע ללקוחות האחרים, זה נשמע הגיוני יותר, אבל הוא התעקש שזה מפריע לשכנים. אמרתי לו שזה יישמע צורם להרבה אנשים. קמנו והלכנו".
"אנחנו מכבדים ילדים"
אבירן שהוני, אחד מבעלי הסוניה, מציג גרסה מעט שונה למקרה. "התינוק בכה במשך 20 דקות", הוא אומר. "ניגשתי אליהן וביקשתי מהאם בשיא הנחמדות שיצאו לטייל עם התינוק, אולי זה ירגיע אותו. האמא ישבה בשקט, דווקא החברה התנפלה עלי. פניתי אליהן באהבה והיא התנפלה עלי בצורה מגעילה.
שהוני לוקח ללב את הטענות נגדו, ומבקש להסביר - אנחנו חייבים להתחשב גם בשכנים. "אמרתי לה שכבר סגרו את הסוניה בעבר בגלל רעש, ושאני מבקש מאנשים להיות בשקט. על כל שולחן בגינה יש שלט קטן שמבקש לשמור על השקט לטובת השכנים. בית הקפה פועל בין דיירים, חלקם מבוגרים, חלקם סטודנטים. אנשים באים לשבת בבית קפה, והם צריכים לכבד את השכנים שלהם. אני לא מפלצת. אני רק מבקש קצת שקט".
דן ארז, שותפו של שהוני, מדגיש: "אנחנו מקום שמכבד ילדים. יש לנו תפריט ילדים, והרבה משפחות מגיעות הנה. הכל היה בכוונה טובה. לא רצינו להעליב אף אחד".