מעריב ישלם 200 אלף שקל ליוזמי טל-קש

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לעיתון "מעריב" ולרוני קליינפלד, בעבר המשנה למנכ"ל מעריב, לשלם 200 אלף שקל לרוני גולדשטיין וגדעון אמיר, שני פרסומאים המנהלים את החברות גולד טרגט ואגר גולד.

מפסק הדין שכתבה השופטת, ציפורה ברון, עולה כי במהלך שנת 1996 יזמו ופיתחו התובעים רעיון ייחודי לשיווק מוצרים וחברות בשם "טל-קש". הרעיון היה לפרסם מדי יום באחד העיתונים הגדולים, עמוד שלם ובו מספר משבצות, כאשר בכל משבצת יופיע מוצר מבוקש כלשהו ומספר טלפון עצמאי לאותו מוצר.

לקוח פוטנציאלי אשר יתקשר למספר הטלפון האמור יחויב בדמי השתתפות סמליים ויזכה, באופן אוטומטי, לקבל תלוש קנייה שווה מזומן ("טל-קש") בערך של כ-10% משווי המוצר, אשר באמצעותו יוכל לשלם עבור רכישת המוצר בכל מקום בו הוא נמכר. בנוסף, יזכה הלקוח להשתתף בהגרלה שבועית לקבלת המוצר אותו רצה לרכוש וכן בהגרלה חודשית, שבמסגרתה יוגרלו פרסים יקרי ערך כדוגמת דירות, מכוניות וכיו"ב. את הרעיון השיווקי התכוונו התובעים להוציא לפועל באמצעות החברות שהם מנהלים.

לאחר פיתוח הרעיון ונוכח הצורך במציאת משקיע אשר יישא בעלויות יישום הרעיון, נפגשו התובעים עם נציגי מעריב במהלך חודש ספטמבר 1996 במטרה לעניינם בהוצאת הרעיון אל הפועל. נציגי מעריב הביעו עניין עקרוני בשיתוף פעולה ליישום הרעיון והצדדים החלו בניהול משא ומתן, אשר נמשך מספר חודשים.

בחודש דצמבר חתמו התובעים על נוסח החוזה הסופי לבקשת נציגי מעריב והעבירו אותו לידיהם. משנקפו הימים וההסכם לא נחתם על ידי הגורמים המוסמכים בעיתון, ביקשו התובעים לברר עם נציגי "מעריב" מה פשר העיכוב, ואלה השיבו כי העיכוב בחתימת ההסכם הינו טכני וכי העניין למעשה סגור.

זמן קצר לאחר מכן, בחודש ינואר, זומנו התובעים לישיבה עם אנשי הכספים של מעריב על מנת לדון בנהלי הגבייה וניהול החשבונות של החברה המשותפת. לתדהמת התובעים, החלו אנשי הכספים לתחקר אותם בקשר למהותה ותוכנה של ההתקשרות. שאלות אלה נדחו על ידי התובעים ואלו הבהירו לאנשי הכספים כי החוזה חתום, הפרויקט כבר יצא אל הדרך וכי בכל שאלה שיש להם הם יכולים לפנות לנציגי "מעריב", עמם נוהל המשא ומתן.

מספר ימים לאחר מכן, פנו נציגי מעריב אל התובעים ודרשו שהתובעים ישקיעו בחברה המשותפת 200 אלף שקל, שכן הפרויקט במתכונתו הנוכחית אינו כדאי כלכלית. התובעים סירבו לדרישה ונציגי מעריב ניתקו עמם מגע. לטענת התובעים, דרישה זו עמדה בניגוד גמור לחוזה שנכרת בין הצדדים. התובעים טענו כי תקופה קצרה לאחר ניתוק הקשר, יצא מעריב במבצע פרסום בשם "שש-קש", שם עשה מעריב שימוש ברעיונות התובעים, כפי שנמסרו לה במהלך המשא ומתן בין הצדדים.

לגרסת הנתבעים, במהלך חודש ספטמבר נערכו בין הצדדים שתי פגישות, במהלכן הוצג הפרויקט על ידי התובעים בקווים כלליים בלבד, שכן מידע רב ורלבנטי לצורך בחינת כדאיות ההשקעה בו על ידי מעריב לא היה מצוי באותה עת בידי התובעים.

נטען כי בין הצדדים לא סוכמה מעולם התקשרות בעלת תוקף משפטי מחייב וכל שהיה הוא משא ומתן בלבד. בשום שלב לא נאמר או הוצג לתובעים מצג כאילו מעריב גמר אומר בדעתו להתקשר עם התובעים. כמו כן, אמרו במעריב כי בשעה שהצדדים החלו להחליף טיוטות הסכמים ביניהם, היה המשא ומתן בראשיתו, מבלי שנידונו וסוכמו בו פרטים מהותיים רבים.

עוד נאמר, כי מעריב לא עשה שימוש כלשהו ברעיונות התובעים במסגרת מבצע "שש-קש", שהעבודה עליו החלה בחודש ספטמבר 1996. עוד נאמר כי אין כל קשר שיווקי, פרסומי או אחר בין מבצע "שש-קש" לבין הפרויקט נשוא התביעה.

השופטת ציינה בפסק הדין כי "גרסתם של הנתבעים אינה מהימנה עלי". לדבריה, בין התובעים לבין מעריב לא נכרת הסכם מחייב, אולם פרישתו של "מעריב" מהמשא ומתן, עיתויה - ערב החתימה על ההסכם - סיבתה המסתברת והיעדר סיבה ברורה לפרישתה מהמשא ומתן - כולם ביחד מצביעים על הפרת חובת תום הלב בניהול המשא ומתן מצדם של הנתבעים. לתובעים נפסקו הוצאות המשפט בתוספת שכר טירחת עורך דין בסך של 75 אלף שקל.