צדק מסריח

ב-2003 התרחש בחופי תל אביב אחד האסונות האקולוגיים החמורים שהיו בישראל בעשור האחרון. במשך חודש כל הביוב של גוש דן זרם ישירות לים, שזוהם באופן חמור ובהוראת משרד הבריאות נסגרו חופי תל אביב ליותר מחודשיים לשימוש הציבור.

האסון הזה לא נגרם כתוצאה מרעש אדמה, לא ממכת ברק ואפילו לא כתוצאה מאקט מלחמתי. האסון האקולוגי הזה נגרם בגלל כישלון של בני אדם, ובראש ובראשה כישלונם של ראשי איגוד ערים דן לביוב. לפני כמה ימים פורסם כי נחתמה עסקה בין הנאשמים בפרשה לבין המדינה, ועיקרה קנס של 800 אלף שקל לאיגוד עצמו ועבודות לתועלת הציבור בלי הרשעה לראשי האיגוד. כל זאת לאחר שהנאשמים בפרשה הודו באחריותם. אפשר לתהות האם בכלל למלה אחריות יש משמעות בציבוריות הישראלית? המלה אחריות הפכה בזמן האחרון לריקה - נושאי משרות בכירות מצהירים שהם לוקחים אחריות, אבל בפועל לא עושים זאת.

באנגלית למלה אחריות יש שתי צורת responsibility ו-accountability, המשמעות של שתי המלים הללו הן חובת נאמנות והחובה לתת את הדין. לצערנו הרב, בישראל נהוג ליהנות מן הפירות של responsibility, השכר גבוה, אבל לא לתת את הדין על כישלנות כפי שאפשר לצפות מ-accountability. בעולם הרחב המלה אחריות היא לא נזילה כמו כאן. מקובל שמנהלים שנכשלו כישלון חרוץ בתפקידם נותנים את הדין על כישלונם. אסון אקולוגי בסדר גודל כזה אסור שיעבור לסדר היום ויסתיים באמירה סתומה.

מנהלי איגוד ערים דן לביוב נהנו משכר עתק. מפרסומים עולה כי עלות שכרה של יו"ר האיגוד מיקי מזר היה כחצי מיליון שקל בשנה. כל תפקידו של האיגוד ושל ראשיו הוא לשמור שהביוב לא יגיע לים ויזהם אותו. ב-2003 התברר שהם נכשלו כישלון חרוץ בתפקידם.

בעסקת הטיעון הנוכחית, ראשי האיגוד לא חויבו לשלם ולו שקל אחד קנס. את הקנס ישלמו תושבי גוש דן שנענשו ב-2003. לא רק שתושבי גוש דן לא קיבלו את השירות שעליו הם שילמו, אלא גם נמנע מהם ליהנות ממקום הבילוי המרכזי של האזור במשך חודשיים. אין ספק שהיה כאן נזק אדיר לסביבה, ושבגינו נגרם נזק לרבבות מתושבי גוש דן.

המדינה היתה חייבת לראות עצמה כמייצגת כל אחד ואחת שנפגעו מהזיהום ולייצגם כך שהצדק גם ייעשה וגם ייראה. במקרה הזה מלווה את המלה צדק צחנה קשה. בהחלטה על עסקת טיעון זו מסר שלילי לציבור הן על המערכת המשפטית והן לתאגידים הציבוריים. הציבור רואה שפעם אחר פעם ראשי תאגידים שגרמו נזק סביבתי אדיר יוצאים בלא כלום מן המערכת המשפטית והאמון בה נפגע. מנהלי התאגידים רואים כי אין זה משנה מה הם יעשו - הם לא יינזקו, ולכן יש להם תמריץ ואישור שלא להקפיד על כך שהתאגיד שלהם לא יגרום נזק סביבתי.

זה בהחלט חיובי שראשי איגוד ערים דן לביוב הודו באחריותם לכישלון, אבל לאחריות הזו צריכה להיות משמעות. המשמעות יכולה להיות רק עונש ראוי ועל כן יש לבטל את עסקת הטיעון ולדרוש מבית המשפט לקבוע את העונש הראוי לראשי איגוד ערים דן לביוב.

הכותב הוא רכז פורום השרון במפלגת הירוקים