שחיתות, סה נורמל

העיתון הצרפתי Le canard enchaine, שפרוש שמו "הברווז האסור בשלשלאות" (ולא, זה לא בטאון ה"דאנג'ן" הצרפתי) ידוע בהליכה על הגבול בין תחקירנות אמיצה לבין הצהוב והגרוטסקי. השבוע הוא דיווח כי נער הזהב של הפוליטיקה הצרפתית, ניקולה סרקוזי, קיבל הנחה של 300 אלף יורו כשקנה דירה מקבלן בשנת 1997. נשמע מוכר?

אנחנו מתלוננים על חוסר ניקיון הכפיים של הפוליטיקאים המקומיים, אבל בעולם אין ממש לאן לשאת עיניים. אולמרט שלנו הוא לכל היותר (וכמובן אם ורק אם יש ממש בהאשמות) חקיין. מערכת הבחירות הצרפתית זועזעה מעט מאוד מן ההאשמות שפורסמו ב"ברווז".

בצרפת רגילים לראשי מפלגות שתלויות נגדם האשמות והמפלגה הסוציאליסטית, אויבתה של מפלגת השלטון שסרקוזי הוא מועמדה, אפילו לא חשבה לנצל את הפרסום לצרכיי תעמולה. אולי משום שנציגת הסוציאליסטים, סגולן רויאל, נחשדה כמי שהעריכה בכוונה בסכום נמוך את מחיר הווילה שלה בריביירה, כדי להימנע מתשלום מס.

נגד ז'ק שירק, הנשיא הצרפתי המכהן, היו וישנן האשמות אין ספור בשחיתות, בעיקר בעת היותו ראש עיריית פריס בין השנים 1977 ל-1995. ביניהן (רשימה חלקית): הטיה של תוצאות הבחירות בפריס, הטיית מכרזים לבניה ציבורית, "תפירת" משרות פיקטיביות למקורבים ושימוש נרחב ולא חוקי במשאבים ממשלתיים.

על פי החלטה של מועצת החוקה הצרפתית, בשל היותו נשיא שירק חסין מתביעה כל עוד הוא מכהן. אבל למרות שחלק מן ההאשמות נגדו הוכחו, על רבות מהן חלה התיישנות וקשה להאמין שבגילו המתקדם ובהינתן בריאותו המעורערת, שירק ישלם על שחיתותו.

וחוץ מזה, צרפת וישראל לא לבד: הפוליטיקאים בישראל יכולים ללמוד פרק בהלכות סידור ג'ובים למשל מסילביו ברלוסקוני, במימון מפלגות והשתקת שערוריות מן הזוג קלינטון, ועל העולם השלישי בכלל עוד לא אמרנו דבר.