קווים לדמותה: יוזמת השלום הסעודית

יוזמת השלום הסעודית פרצה אל אוויר העולם בחודש פברואר 2002. מבחינת המזרח התיכון מדובר היה בפריצת דרך אמיתית שכן היא לא היתה יוזמת שלום שנכפתה על העולם הערבי ולא ניסיונות אירופאים לשכנע את מדינות ערב להכיר בישראל, אלא יוזמה ערבית מקורית שעיקריה סוף לסכסוך עם ישראל, נירמול היחסים איתה והכרה מלאה בה.

אלמנט ייחודי נוסף ביוזמה היא שיוזמיה לא היו מדינות עמן יש לישראל יחסי שלום בלאו הכי, כמו ירדן, וגם לא מדינות שוליות יחסית, כמו סודן או בחריין. מי שעמדה מאחורי היוזמה, ובכך אולי היה טמון הפוטנציאל שבה, היתה ממשלת ערב הסעודית, מנהיגת העולם המוסלמי, ומלך סעודיה עבדאללה אבן עבד אל-עזיז, שומר המקומות הקדושים.

היוזמה קיבלה מהר תמיכה של כל המדינות החברות בליגה הערבית, וחודש לאחר שפורסמה כבר הצביעו בעדה כל נציגי הליגה הערבית, שקראו להפיכתה לעמדה הערבית הרשמית. נציגי מצרים, עירק, ירדן, לבנון, סוריה, תימן, לוב סודן, ערב הסעודית, מרוקו, תוניסיה, לוב, אלג'יריה, כווית, איחוד אמירויות ערב, בחריין, קטאר, עומן, מאוריטניה, סומליה, הרשות הפלסטינית, ג'יבוטי וקומורו, אמרו "כן" ליוזמה הסעודית, אולם זה עדיין לא הספיק על מנת להביא את יונת השלום לאזורנו. לישראל היו פרטים ביוזמה, עליהם דיברה היום לבני, שמנעו ממנה להפוך את ההסכם למציאות.

הטיעון הרשמי של המדינה לסירוב, כמו גם של לבני בראיון לביטאון הרשות הפלסטינית "אל-איאם" היום, הוא שלא ניתן לקבל את היוזמה הסעודית כלשונה. במתכונתה הנוכחית, טוענת ההנהגה הישראלית, לא ניתן לקבל את היוזמה כי היא דורשת מישראל יותר משהיא יכולה לתת.

תמורת שלום כללי במזרח התיכון, יחסי כלכלה מלאים עם כל מדינות ערב והכרה כמדינה יהודית בלב המזרח תיכון, שהם בונוסים גדולים וברורים, נדרשה ישראל להתחייב למספר תנאים.

נסיגה לקוי 67', הכרה במדינה הפלסטינית שתקום בגדה המערבית וברצועת עזה, הסכמה לבירה פלסטינית במזרח ירושלים, הם ככל הנראה פרטים שההנהגה הישראלית, בסופו של דבר, יכלה להסכים עליהם. אולם הסעיף ביוזמה הקורא ליישום [[החלטה 194]] היה הבעייתי ביותר מבחינת ישראל. החלטת האו"ם קראה ליישובם של פליטים פלסטינים בישראל, וזהו הסעיף שהפך את ההסכם, מבחינת ישראל, ללא ישים.

בשל נושא הפליטים נדחקה היוזמה הסעודית הרחק מהעין הציבורית הישראלית. עם זאת, חשוב לזכור שאולי היוזמה הסעודית היא חלון הזדמנויות שנפתח עבור ישראל ושלא בטוח שיישאר פתוח לעד. במשא ומתן כמו במשא ומתן ישראל לא צריכה לקבל את היוזמה הסעודית "במתכונתה הנוכחית" בשביל לשבת ולדבר עם הסעודים. אולי ניתן גם לקבל חלקים ממנה ולשבת ולדבר על השאר. אחרי הכל, נושא הפליטים, על כל מורכבויותיו, יוכל להיפתר גם בלא השבתם לישראל, ופתרונות רבים בנושא כבר הוצעו.

לבני העדיפה לא לדבר בכלל מאשר לדבר על זה, ואולי היתה זו עבור ישראל טעות קריטית.