שק האגרוף של האנורקטיות

עדכון - 29/07/2001 18:45

שק האגרוף של האנורקטיות

מאת אילנית חיות, ה"ארץ,

תוכנית התערבות אינטנסיווית ורב מערכתית רושמת הישגים יפים בסיוע לסובלות מבעיות אכילה

איור: דניאלה לונדון דקל

כשהיתה בת 15 סבלה קרן מאנורקסיה. היא שקלה 53 קילוגרם, משקל סביר ביחס
לגובהה (1.70 מטר), אבל בתוך חמישה חודשים איבדה 14 ק"ג ממשקלה. "בנקודה
מסוימת הפסקתי לאכול", היא מספרת. "כל העולם סביבי נעשה היסטרי, חברים התרחקו
ממני, אבל אני המשכתי לחיות בעולם הקטן שלי".

הוריה של קרן, היום בת ,24 הפנו אותה לבית חולים בשלב מוקדם יחסית. היא טופלה במסגרת של אשפוז יום ועברה האכלה כפויה בזונדה. "המחלה הצביעה על לחץ פסיכולוגי. בנקודה מסוימת חזרתי לאכול והסיפור נגמר", היא אומרת. אבל בגיל מאוחר יותר סבלה קרן מבולימיה.

"כשהייתי בצבא, בעקבות לחצים נפשיים מאוד לא קלים, היו לי התקפים של אכילה בלתי נשלטת והקאתי כל דבר שאכלתי", היא מספרת.

חלק הארי של הסובלים מהפרעות אכילה - אנורקסיה ובולימיה - הן נשים. רק חמישה אחוזים מכלל הסובלים מהפרעות אלה הם גברים. אחוז הנשים והנערות הלוקות בהפרעות אלה גדל בהתמדה. לצד העלייה במספר החולות, הולך גילן ויורד. ד"ר סינתיה כראל, מנהלת המחלקה להפרעות אכילה בבית החולים לילדים שניידר, מספרת כי גם ילדות בגיל שמונה ותשע מגיעות לטיפול.

ההצלחה בטיפול בסובלות מהפרעות אכילה אינה גדולה ושיעורי התמותה ממחלות אלה גבוהים יחסית. לפי סקירה שפירסם הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי, כ-%5 מהסובלות מאנורקסיה מתות למרות המאמצים להצילן.

בסקירה דווח גם כי כאשר בוחנים מדדים כמו חזרה למשקל תקין או מחזור חודשי סדיר, רק %44 מהאנורקטיות מחלימות לחלוטין. %28 מהחולות מחלימות חלקית ו-%24 מהן מוגדרות חולות כרוניות. "איכות החיים של הסובלות מהפרעת אכילה כרונית היא נוראית", אומרת ד"ר מוריה גולן, מנהלת מכון שחף להפרעות אכילה. "בדרך כלל יש להן חיים מצומצמים מאוד.
הן סובלות מעיסוק אובססיווי באוכל וממחשבות טורדניות".

על המורכבות והקשיים המרובים הכרוכים בטיפול בחולות הסובלות מהפרעות אכילה למדה גולן, יותר מכל, מניסיונה האישי. "בעלי ואני לקחנו הביתה נערה אנורקטית, בת ,17 שהשתחררה מאשפוז. כך חוויתי על בשרי את המשמעות של קשר בלתי אמצעי בטיפול שכזה".

אחרי שאירחה בביתה מטופלת נוספת, למשך שלושה חודשים, הבינה גולן כי הטיפול במחלה דורש צוות רחב ומגוון. "זה היה טראומטי מאוד והוציא אותי משיווי משקל", היא מספרת. "רק במפגש הישיר הזה הבנתי את רמת התוקפנות של המחלה הזאת. כשניסיתי לטפל בחולה לבד, התפרקתי. הייתי זקוקה לפגישה עם פסיכולוגית אחת לשבוע".

ניסיונה האישי של גולן הביא לפיתוח תוכנית ייחודית לטיפול בהפרעות אכילה. בתוכנית, המופעלת זה שלוש שנים במכון שחף, מוצמדת לכל מטופלת חונכת קלינית. הטיפול מותאם לאורח החיים של המטופלת, בניסיון לשמור ככל האפשר על התפקודים השגרתיים שלה.

ד"ר גולן: "החונכת היא לעתים שק האגרוף של הילדות. החונכת נותנת לגיטימציה להכרה בצרכים וברצונות, הן מבחינת התנהגות האכילה והן מבחינת התפקוד הכללי. החונכת אוכלת עם החולה, מרגיעה אותה לפני הארוחה ואחריה, ובתוך כך נותנת ביטוי לשאיפתה של החולה להבריא.
הליווי הצמוד מדגיש גם את הכאב והאובדן הקשור בהפרעה. כך מסייעת החונכת לחולה להתגבר על רגשי האשם הכרוכים במלחמה במחלה".

גולן מוסיפה כי הקשרים הנוצרים בשעות הרבות שבהן המטופלת והחונכת מבלות יחד מהווים התנסות חדשה, שונה מהבידוד החברתי ומהקשרים המוגבלים שנחוו כתוצאה מהמחלה. "הטיפול עצמו מופנה לרוב תחומי החיים. במוקד הטיפול עומדים חיפוש אחר אפשרויות נוספות לפתרון בעיות ופיתוח תחומי עניין וקשרים, בניגוד לריקנות ולחד ממדיות הקשורים בהפרעות אכילה". לבד מהחונכת מלווה את המטופלות צוות מקצועי הכולל רופאה
פסיכיאטרית, פסיכולוגית קלינית, מטפלת משפחתית, דיאטנית, מרפאה בשילוב אמנויות ומרפאה בדרמה ופסיכודרמה.

עד עתה השיגה התוכנית תוצאות יפות: מתוך 17 מטופלות שסבלו מהפרעות אכילה כרוניות וסיימו את הטיפול לפני כשנה וחצי, הוגדרו 13(%76) כמחלימות ומתפקדות בקהילה באופן משביע רצון, שתיים (%12) הוגדרו כמעט מחלימות, אחת החלימה באופן חלקי ואצל מטופלת אחת חלה החמרה בשנה הראשונה למעקב.

אחרי שעברה טיפול פסיכולוגי שלא הביא לשיפור במצבה, פנתה קרן למכון שחף. "אחד הקשיים הגדולים היה שהבנתי היטב מה קורה אתי. זה היה התסכול הגדול. הבנתי, אבל לא הצלחתי לעצור את זה", היא מספרת. הטיפול במכון נמשך חודשים אחדים, שבהם המשיכה קרן בעבודתה ובלימודיה.

"המחלה היא אחת המפלצות הכי גדולות שאני מכירה", אומרת קרן. "האוכל וההקאה הם דרך להוציא החוצה כאב בלתי אפשרי. כשאת מתחילה לבטא את הרגשות האלה לא דרך המחלה, עולים הרבה כאבים והרבה פחדים. כל החושך עולה. ההקאה היא הבריחה הכי קלה, כמו סם מטשטש. בשחף פרשו לי רשת שהחזיקה אותי. לכל כיוון שפניתי, היה מישהו שהחזיק אותי".

המכון מקבל תמיכה מקרן קנדי ליי מאנגליה, המממנת שליש מעלות הטיפולים. את שני השלישים הנותרים נדרשות החולות לממן בעצמן. עלותן החודשית של עשר שעות טיפול בשבוע היא 7,000 שקלים. התוכנית מנסה לתת מענה לחולים שהיו עלולים להתאשפז, אף שאינם זקוקים לפיקוח רפואי צמוד. מסיבה זו גולן מתקוממת על כך שמערכת הבריאות אינה משתתפת בעלות הטיפולים. "עצוב מאוד שמשרד הבריאות לא מצא לנכון להכיר באיזשהו גוף בקהילה שיקבל אחריות על זה. בעצם, אנשים חייבים להתאשפז כדי לקבל טיפול
אינטנסיווי".

קו מצוקה לייעוץ בהפרעות אכילה: 08-9357035(בשעות 23:00-08:00).