סטודנטים, קחו דוגמא מיוון

סטודנטים ומרצים, בסיוע ההסתדרות, היו אמורים לפתוח השבוע במערכה נגד ועדת שוחט. אותה ועדה שהוקמה על ידי שרת החינוך, ד"ר יולי תמיר, ובראשות שר האוצר לשעבר הדוגלת בהפרטת האוניברסיטאות, בהעלאת שכר הלימוד ובריסוק ההסכם הקיבוצי של המרצים. אתמול נודע כי הסטודנטים החליטו להקפיא בינתיים את צעדי המחאה וחבל - מערכה דומה, נגד מסקנות ועדת דברת שניסתה אשתקד להוביל את החינוך היסודי לכיוונים זהים, הצליחה.

טועה מי שחושב שוועדת שוחט הוקמה בעקבות חשיבה מרובה ("אסטרטגית" כדברי הגנרלים המושלים לעיתים קרובות במדינתנו) בנוגע לעתיד המוסדות להשכלה גבוהה. בארצות רבות הוקמו ועדות דומות והונהגו "רפורמות" שמטרתן דומות ליעדי ועדת שוחט: התאמת האוניברסיטאות לצרכי התאגידים הגדולים. ברוב המקומות, ובעקבות מאבקים של סטודנטים ומרצים, ועדות מהסוג הזה לא הצליחו לחולל את השינויים להם הם קיוו. ביוון, למשל, סטודנטים ומרצים חגגו בשבוע שעבר את ניצחונם מול הממשלה השמרנית. אבל הם חגגו את הניצחון כפי הסטודנטים היוונים נוהגים לחגוג. הם לא קיימו מסיבת ענק: הם הפגינו במרכז אתונה.

ההפגנות הגדולות החלו בשנה שעברה לאחר שפורסם שהממשלה מעוניינת להקים אוניברסיטאות פרטיות על אדמת יוון ושהסטודנטים יאלצו לשלם שכר לימוד כדי ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בתום חודשים של הפגנות ועימותים על המשטרה, הממשלה הודיעה שאין בכוונתה לשנות את סעיף 16 לחוקת יוון. סעיף זה בחוקה קובע שכל אזרח יווני יכול ללמוד בכל המוסדות להשכלה גבוהה ללא תשלום וכל המוסדות הם בבעלות ממלכתית.

הכל החל ביוני אשתקד כאשר הממשלה מסרה שבכוונתה לערוך "רפורמה לעומק" בהשכלה הגבוהה. חרף ההבטחה הממשלתית שהפרטת האוניברסיטאות וגביית שכר לימוד יתרמו להקמת קרן מלגות בעלת אמצעיים בלתי-מוגבלים, הסטודנטים לא קנו את הצעת הממשלה במסגרת "הרפורמה". כצעד ראשון השתלטו הסטודנטים במשך שבועות ארוכים על כל המוסדות להשכלה גבוהה וביחד עם ארגוני המרצים פתחו בשביתה. אל השביתה, בראשם עמדו ראשי האגודות הפעילים ברובם במפלגה הקומוניסטית, הצטרפו גם פעילי המפלגה הסוציאליסטית "פאסוק" שמחו נגד עמדת מנהיגם – שצידדו דווקא בעמדת הממשלה השמרנית.

לאחר מכן, הסטודנטים פתחו במערכה ציבורית נמרצת מחוץ לקמפוסים שכללה הפגנות ברוב במרכזי הערים הגדולות. השיא בהפגנות נרשם בחודש יוני אשתקד, כאשר שרי החינוך של המדינות הקפיטליסטיות הגדולות נפגשו באתונה ובין היתר דנו על "ההשכלה גבוהה כמוצר לייצוא", על "מדדי יעילות ותפוקה בהשכלה הגבוהה" ועל "הרצון לייעל את האוניברסיטאות" על ידי הכנסת חוזים אישיים, במקום ההסכמים הקיבוציים של המרצים, והנהגת שכר לימוד במוסדות שבבעלות המדינה.

"אנו נקדם את הרפורמות בהשכלה הגבוהה – יהיה מה שיהיה" הכריזה לפני שבועיים שרת החינוך מריאטה ינאקו (מראשי המפלגה השמרנית "נאו-דמוקרטיה"). אבל חרף ההצהרות הלוחמניות של שרת החינוך הממשלה החליטה לגנוז את הרפורמה. לדברי אחד מראשי "הקואליציה למען האוניברסיטה הציבורית", גיאניס אלבניס, "כוחו של המאבק הוכח ברחובות ובאסיפות הפומביות שנערכו במהלך החודשים האחרונים. פרט להפגנות ההמוניות, הקואליציה קיימה 300 אסיפות פומביות ופתוחות במרכזי הערים בהשתתפות סטודנטים, מרצים ועובדי האוניברסיטאות והקהל הרחב. קיבלנו תמיכה מאוד גדולה של האיגודים המקצועיים ואנשי ועדים הגיעו בהמוניהם למפגשים. כפי שרצו לעשות בזמן ממשלת ברלוסקוני באיטליה, הממשלה ניסתה להפוך את המחאה לאירוע בעל אופי פלילי ואת השמאל העקבי לחבורה של עושי צרות. אבל לא הצליח להם. בין היתר כי אלפים השתתפו באסיפות הציבוריות שקיימנו ולמדו ממקור ראשון מהן הדרישות שלנו, ומדוע המאבק שלנו הוא המאבק של כל החברה היוונית נגד בעלי ההון ונציגיהם בממשלה".

קונסטנטינוס מרקידיס, חוקר ומרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטת פאריס 8, מסר לעיתון הצרפתי "הומינטה" ש"מהלך הממשלה היה שקוף ובין היתר היא רצתה להביא לדה-פוליטיזציה של האוניברסיטאות באמצעות אסטרטגיה לזמן ארוך: להוציא את בני העובדים מן המוסדות להשכלה גבוהה על ידי הנהגת שכר לימוד, ביטול האוטונומיה ממנה נהנות האוניברסיטאות – למשטרה אסורה הכניסה לקמפוסים – ולהכניס את ההפרטה בדלת הראשית. האסטרטגיה הזו גורסת לנטוש את הדגם האוניברסיטאי האירופאי, עממי ופוליטי, בו למחקר בתמיכה ממלכתית יש חלק חשוב בפעילות האוניברסיטאות ולאמץ את הדגם האמריקאי של אוניברסיטה בשירות התאגידים הגדולים". כל דמיון לנעשה בישראל הוא, כמובן, מקרי לחלוטין.

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.