משפחה שכזאת

די לבדוק מה עשה הילד ביום ראשון השבוע – יום המשפחה, בגן הילדים ובבית הספר - כדי להבין שהחידושים בנוגע לזוגיות חד מינית, חד הורית וכזו המשלבת אמונות ודתות, גזעים וכיוצא באלו עדיין נעדרים מתכנית הלימודים.

בגן הילדים ממשיכים להכין ברכות דביקות ובבית הספר מדברים על המשפחה כמסגרת חברתית אנושית שבה אנו חיים וגדלים. כל זאת, במקום להקדיש שיעור למשפחות מסוג אחר, ולא רק בשם הפוליטיקל קורקט, ודווקא ביום זה שהפך עם השנים מיום האם ליום המשפחה.

למרות אורח החיים המודרני והשינוי לטובה במעמד המשפחה וחשיפת זוגיות אחרת, הנושא לא עבר עדיין את סף הכניסה לבית הספר והכיתה, ומשרד החינוך לא השכיל לשלב את העובדות הללו בתכניות הלימודים, בעיקר ביום שמתאים לכך יותר מכל יום אחר.

אלא שהילדים, אין זה סוד, אינם עיוורים לעובדות החיים. הם נחשפים למשפחתיות מהסוג האחר באמצעות שפע תכניות טלוויזיה וכתבות בעיתונים, ומסתבר שהם מבינים מהן - טוב יותר מהמורים ומההורים - מה חשוב ומעניין בדרך להיותם אזרחים מעורים של הכפר הגלובלי במיליניום הנוכחי.

מדינת ישראל מהווה מיקרוקוסמוס משקף של זוגיות ומשפחות מהסוג הלא השגרתי. האימהות החד הוריות הן כבר סיפור ישן; יש זוגות של הומוסקסואלים המגדלים בצוותא ילדים, ויש יהודים הנשואים לערבים וחילוניים המקיימים משפחה שילדיה נעים בין קודש לחול, כהי עור הנשואים לבהירי עור ועוד.

למרות אורח החיים המודרני והשינוי לטובה במעמד האישה והמשפחה בכלל, משפחות של הורים בני אותו מין לא נחשבות בחברה המערבית לסטאטוס נחשק במיוחד. עם זאת, הצעירים כבר מבינים שההגדרה הסוציולוגית למשפחה כקבוצה ראשונית שההשתייכות אליה נקבעת לפי קשרי דם, קשרי נישואין ודיני משפחה התאדתה עם השנים. הם גם מבינים שמשפחה זה כבר לא רק אבא, אמא, 3 ילדים וכלב למרות שספרי הלימוד עדין מציירים משפחה אידיאלית ככזו.

מה שמצחיק הוא שמחד יושבת אותה משפחה 'היסטורית' סביב שולחן האוכל מחייכת ומרוצה ובטלוויזיה – מולם מקרינים סרט על אמא חד הורית, זוג מעורב שאימץ ילד מולאטי ומגדלים אותו לתפארת ושני הומוסקסואליים המתחבטים בדרך גידול הבת מידידתם הלסבית.

הבעיה היא שאם בסמוך אלינו חיה משפחה שכזאת, ואם ילדיה משולבים במערכת החינוך, לא תמיד יימצא הורה 'נורמלי' לכאורה שיסכים בלב שלם לתת לילד שלו ללכת ל'אנשים ההם', ההומו סקסואליים שמגדלים ילד, לשחק עם הילד שלהם ולאכול עימם ארוחת ערב.

רק הסברה נכונה ותכנית לימוד ראויה ופתוחה תאיר את הנחשבים כחריגים לכאורה כאחד האדם. תכנית כזו צריכה להציב את הפרגון לאותם אנשים, הסבלנות והסובלנות לקבלת השונה והבנתו, לא רק בתיאוריה אלא בעיקר הלכה למעשה. נכון שגם בית המחוקקים מתקשה לקבל החלטות בנדון ולהציג משפחה שונה מהמוכרת כעובדה. אבל כמו בחיים, המשפחה מעל לכל והכרה בכל סוג של משפחה תהא אשר תהיה צריכות להיות המטרה וגם השליחות שלנו – כמחנכי דור העתיד.