וודאות וספק

25/07/2001 ~ 14.35


"צהרים טובים לך"

גם לך. מציע שנמשיך נקודה שהתרחקנו מעט ממנה.

"בסדר מצידי".

אם בעצם המחשבה היא "כלי התעבורה" שלכם, אזי אפשר לומר שגם לנו, בני האדם, מעצם העובדה שאנו יצירתכם, גם אם בטעות, יש כושר מחשבתי די מפותח, אולי לא ברמה שלכם עדיין, אבל יחסית לא רע בכלל. אז מה מונע מאיתנו גם כן לנוע בכוח המחשבה ברחבי הייקום?.

"עצם השאלה שלך מונעת ממך לזוז אפילו לקצה החדר שבו אתה נמצא, שלא לדבר על הייקום. ובכלל, מי אמר שאין לכם את הכושר הזה?. ראה את כל הספרים הנהדרים שכתבתם לאורך השנים, ושאתם מגדירים דמיוניים, או מדע בדיוני, מה הם לדעתך?".

אני צוחק במבוכת מה ושואל ~ למה כוונתך?.

"נראה לי שאתה יודע את התשובה לכך", עונה ידידתי, "אתה הרי יודע שהדרך בה שאלתה את השאלה, או יותר נכון יהיה לומר שבעצם שאלת השאלה אתה מטיל ספק ביכולתך, וספק זה מקבע אותך למקום".

אז מה זה אומר בעצם, שאסור לי לשאול שאלות?.

"אם זה מה שמשתמע מדברי, אזי קבל את התנצלותי, אבל לא לכך התכוונתי. אתה בהחלט רשאי, ואפילו הייתי אומרת שרצוי לשאול שאלות, אבל לא שאלות שנובעות מהספקות שלך, אלא שאלות של מהות".

קשה לי להתמקד ולהבין את משמעות המהות. כל חיי הורגלתי לבדוק דברים לעומקם עד כמה שניתן. הורגלתי להטיל ספק כמעט בכל דבר. שום דבר לא קיבל אור ירוק לפני שלא נבדק היטב, אז כיצד את רוצה שעתה אניח לשאלות, לחשדות ואקבל הכל כפי שהוא?. מה שאת אומרת לי בעצם זה הדבר שלו התנגדתי כל חיי.

"קודם כל שנבין היטב, אני לא אומרת לך דבר, ואני לא מחייבת אותך לשנות דבר. ולשאלתך, התשובה היא כן, ולא. אבל לפני שנכנס לכך, אשאל אותך שאלה. מה לא בסדר לפי דעתך בלקבל הכל כפי שהוא?".

מה לא בסדר? הכל לא בסדר!

"יכול אתה לנסות להסביר שאוכל להבין גם אני".

אנסה. נאמר שאני הולך לקנות מוצר כלשהו. מוצר זה ניתן להשגה בהרבה מקומות. בכל מקום שאגש אליו, ושבו המוצר הזה נמצא אגלה דברים אשר לא רציתי אותם. באחד הצבע שבקשתי לא בדיוק זהה, אצל השני החומר שממנו עשוי המוצר אינו החומר שרצתי, והחשוב ביותר כמעט בכל מקום אגלה שלמוצר זה יש מחיר אחר. אז אם הייתי פועל אינסטינקטיבית הייתי אמור בעצם לקנות ורק אחר כך לבדוק את כל המרכיבים.

שקט של כמה דקות עד כי חשבתי שהקשר נותק. את עדיין איתי? שאלתי.

"כן, כן, אני איתך" באה תשובה. "רק לקחתי לעצמי מעט זמן מחשבה. תראה ידידי האהוב, אומנם הדוגמא שלך לא בדיוק משקפת את כוונת 'כפי שהוא' אבל בכל זאת נתייחס אליה ככזו. ונתחיל בשאלה. מה בעצם גורם לך לרצות מוצר זה?".

אני מחייך. אענה לך בשאלה, כפי שיהודי עונה. מה גורם לאדם כלשהו לרצות במשהו?.

"לומר לך את האמת, אינני יודעת. או נכון יותר יהיה לומר אינני מבינה. במקום שממנו אני באה לא עושים דברים כי רוצים או צריכים. אנו עושים כי מצב כלשהו מחייב עשיה (שוב, אני מקווה שהמילים לא יבלבלו אותך). אבל נחזור לתשובתך. שאלת מה גורם לאדם כלשהו לרצות במשהו. והתשובה היא מאוד פשוטה. הרצון קיים איתכם מאז ומתמיד, כל הזמן".

רק רגע בבקשה. מה זאת אומרת הרצון קיים שם כל הזמן?. אני נכנס לחנות לקנות חולצה, כי ראיתי חולצה יפה ולפתע התעורר בי הרצון לחולצה זו. כלומר; ראיית החולצה עוררה בי רצון לקנותה.

צחקוק קל נשמע. "אתה מתמרן במילים, אומרת ידידתי. ראה, שים לב כיצד אתה מתמרן. בתחילה אמרת "אני נכנס לחנות לקנות חולצה כי ראיתי חולצה יפה ולפתע "התעורר" בי הרצון לחולצה זו", ואתה מסיים ב"ראיית החולצה עוררה בי רצון לקנות". המשפט הראשון אומר בדיוק את שאני אמרתי, שהרצון נמצא כל הזמן, רק משהו עורר רצון זה והביא אותך לעשיה, כלומר לקנות. במשפט השני אתה מתמרן עם מילה "את" כאשר אתה משמיט אותה מהמשפט, ואומר שראיית החולצה גרמה לך לרצות לקנותה. אם אנסה לסכם אוכל לומר כך; הרצון לקניית החולצה היה שם כל הזמן. ראיית החולצה יצרה "החלטה" לממש רצון קיים לקניה".

בסדר, לא נכנס עכשיו להתפלספות, אפשר לראות זאת כך ואפשר אחרת.

"אם כך", שואלת ידידתי, מה לדעתך היה קורה אם היית נכנס למקום הראשון שליבך כיוון אותך להכנס אליו וקונה את המוצר שדיברת עליו?".

יתכן והייתי חוזר עם המוצר הבייתה ומגלה שזה לא בדיוק המוצר שעליו חלמתי.

"אבל מצד שני, יכול להיות שהיית חוזר הבייתה ומגלה מוצר מושלם ובדיוק כפי שחלמת שעליו להיות. האם נכון?".

כן, בהחלט שיכול להיות, עניתי.

"אבל בוא וננסה להבין מה גורם לך בעצם להיות כל כך חשדן? מדוע אין אתה יכול לצאת ולקנות משהו מתוך מצב רגוע ואוהב"?

נדמה לי שהמדוע ברור, אינני רוצה שיסדרו אותי!

"אם כך, האם נוכל לומר שלמעשה פחד מניע את מעשיך, הפחד שיסדרו אותך?".

מתוך הניסיון המצטבר שלי, אז בהחלט שיש סיכוי יותר טוב מטוב שינסו לסדר אותי.


"שים לב בבקשה כיצד אתה יוצר מעגל סגור של 'כשלונות' על ידי מחשבתך, מחשבה שתפסה מקום של קבע אצלך כשאתה מתבקש להסביר. אני משוכנעת שגם כאשר אתה מדבר עם חברים בערבי מפגש, בעצם בכל הזדמנות שיש לך להביע את דעתך על הנושא, אתה מביע מחשבה זו במילים. על ידי קיבוע זה של מחשבה ומילים אתה יוצר את מציאותך. אתה הולך לקנות מוצר מושלם, אבל בתודעתך הפנימית התקבלה כבר ההחלטה שאתה תקנה מוצר עם פגמים. כלומר, אתה הולך לקנות מתוך החלטה והבנה ברורה שיסדרו אותך אם לא תהיה זהיר, אז מה אתה מצפה שיקרה לך, אם לא בדיוק זה. אתה בעצם יצרת את מציאותך כך שתחזור הבייתה מרומה, ולמעשה אין זה משנה עד כמה תלך מוכן, וכמה תבדוק, כאשר תחזור עם המוצר תגלה שרימו אותך".

ומדוע שאעשה כך? מאיזו סיבה אני רוצה שירמו אותי?

"אם לא ירמו אותך, כיצד תוכל להוכיח שאתה צודק, וכולם סביבך הם רמאים העושים הכל כדי לסדר אותך?"

מה שאת אומרת בעצם זה, שעל מנת שאני אמשיך להיות צודק, אני יוצר מצב שבו אהיה צודק. ובמקרה זה, אקנה מוצר פגום רק על מנת להמשיך ולהחזיק בדיעה זו ושאוכל להוכיח אותה, שכולם רמאים ונוכלי