מתעשרים על חשבוננו

"נקודת ההשוואה זה מה שהיה למפונים מעזה כחלופה עד עכשיו, ואיך מדינת ישראל מצליחה להביא אותם לאותו מצב שהיה להם. לכן, לא חשוב אם הם מקבלים אותן הטבות כמו כל אזרחי ישראל או יותר. אותם גירשו מבתיהם, ולכן הם לא צריכים להיות כמו כולם". חבר הכנסת אורי אריאל, שיחד עם ח"כ אביגדור יצחקי עומד מאחורי הצעת חוק להגדלת הפיצוי למפוני עזה ב-3-7 מיליארד שקל, פורש את המשנה העומדת מאחורי הצעת החוק.

תחת הכסות של המשנה הזאת כוללת הצעת החוק לא מעט הטבות חריגות. היקרה שבהן היא ההטבה כי כל מפונה מעזה מגיל 46 ואילך יהיה זכאי לפנסיה מלאה על חשבון המדינה. בכך, למעשה, אמורים המפונים מעזה לקבל תנאים שרק מי שמשרתים בצבא הקבע מקבלים מהמדינה.

חוק פינוי-פיצוי הקיים, יש לציין, מסייע למפונים בעזה בהסתגלות מחדש בשוק העבודה. כל מפונה מקבל על חשבון המדינה 6 חודשי הסתגלות. מפונה שגילו יותר מ-50 זכאי ל-12 חודשי הסתגלות. לאחר גיל 55 החוק מאפשר קבלת פנסיה מלאה על חשבון המדינה - מתוך הנחה כי ייתכן שמפונים מבוגרים יתקשו להשתלב בשוק העבודה.

המחוקק, עם זאת, לא העלה על דעתו להקדים את קבלת הפנסיה, ובכך להקדים את גיל הפרישה ל-46. במיוחד לא כשהמשמעות התקציבית של הצעה כזו היא של שני מיליארד שקל. זו גם הסיבה העיקרית לכך שמנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, לוחץ על אריאל ויצחקי להסיר את הסעיף הזה מהצעת החוק - ויש סיכוי כי אכן כך יקרה.

עם זאת, גם בלי פנסיה בגיל 46, הצעת החוק של יצחקי ואריאל כוללת הטבות יוצאות דופן. למשל, היא מציעה מתן פיצוי כמעט מלא בעבור בית המגורים גם למי שהתגורר ברצועת עזה במעמד של שוכר בלבד. לפי החוק הקיים קיבל כל בעל בית ברצועת עזה החזר על הקרקע לפי שווי ריאלי בתוך תחומי ישראל - 250 אלף דולר - וכן עלות בנייה גבוהה מאד של 1,150 דולר למטר. זאת בנוסף על תשלום בעבור הובלת הרהיטים, תשלום לכל בן משפחה בעבור שנות חייו בעזה ושכר דירה לשנתיים. בממוצע, כל משפחה ותיקה בעזה קיבלה פיצוי של כ-350 אלף דולר תמורת בית מגוריה - סכום שלכל הדעות מספיק לבנייה או לרכישה של בית מגורים מרווח ונאה בכל אזור הדרום.

בנוסף קבעה הצעת החוק פיצוי של כ-120 אלף דולר לכל בעל בית בעזה שלא התגורר בביתו. לשוכר של אותו בית הוצע פיצוי של כ-40 אלף דולר. בהצעת החוק של אריאלי ויצחקי מוצע לשנות זאת, ולהגדיל את הפיצוי לשוכר לכ-200 אלף דולר. ההסבר של אריאלי לכך הוא הרצון שהיישובים ברצועת עזה יעברו להתגורר יחדיו ביישובים משותפים גם בישראל - ובלי מענק לרכישת בית השוכרים לא יוכלו להצטרף אל שאר החברים ביישוב.

זה הסבר מעניין, רק שהמשמעות שלו היא שהמדינה מתבקשת להעניק על חשבונה בית חדש למי שלא היה בעל בית לפני כן. כך המדינה הופכת דה פקטו את מתיישבי עזה למתעשרים על חשבונה. המשמעות הנוספת היא שהמדינה נדרשת בכך לשלם פיצוי כפול על אותו הנכס - פעם לבעל הבית ופעם לשוכר.

אבל זה עוד לא הסוף. יצחקי ואריאל אף דרשו כי המדינה תפצה את בעלי הבתים בעזה על גודלו המלא של הבית, וזאת גם במקרה של בתים שנבנו בניגוד להיתרי הבנייה ובניגוד לתב"ע. בכך נדרשת המדינה להכשיר עבירות בנייה, ועוד לשלם על כך פיצוי כספי מלא לעבריינים. "גם בתל אביב", מסביר אריאל, "מי שלא בנה לפי התב"ע יכול לשלם כופר קנס ולהסדיר את הענין". מי שכנראה אינו מסכים עם ההסבר הזה הוא רענן דינור, שהבהיר כי לא ייתן ידו להכשרת עבירות.

מפאת עלותה העצומה של הצעת החוק, 3-7 מיליארד שקל, דינור מנהל עם יצחקי ואריאל משא ומתן לצמצומה. חלק לא קטן מסעיפי ההצעה, עם זאת, צפויים להתקבל ולהיכנס כתיקון לחוק פינוי-פיצוי הקיים. מרוב רצון טוב מדינת ישראל אינה מצליחה להביא את המשא ומתן עם המפונים לשלב לסיכום, ואינה מצליחה להביא את עצמה ואת המפונים לקבלת החלטות סופית לגבי עתידם. זו הסיבה העיקרית לכך שגם היום - שנה וחצי לאחר ההתנתקות - למרבית המפונים מעזה אין עדיין מגרש שעליו הם יכולים להתחיל לבנות את בתיהם. המדינה והמפונים משלמים את המחיר על כך.