מבחן ארקדי גאידמק

דווקא לליברל השמאלני חובב שלטון החוק, השלב הנוכחי במרוץ לצמרת של ארקדי גאידמק הוא סיבה למסיבה. מדובר באחת ההחלטות החשובות בתולדות המדינה, ולו אכן תקום מפלגה כזו, בהנהגת האוליגרך והפילנתרופ תתמודד על מושבים בכנסת ומשרדי ממשלה, תתחלק ההיסטוריה הישראלית ללפני ואחרי מערכת הבחירות הזו, המדומיינת אך המציאותית לגמרי.

באיש גאידמק, לפחות עד עכשיו, אין פסול. אמנם התרומות שלו מסריחות קצת, אבל גם מי שלא אוהב שקונים את העם שלו חייב להודות שגאידמק בסך הכל התאים את עצמו בנוחות לתוך ואקום שנוצר רק באשמת הממשלה, ואם, כמאמר פרץ, "לא ניתן לפריצים לנהל אותנו", אז כדאי שנמצא חלופה ניהולית אחרת, שאינה בנמצא בממשלה הנוכחית. גם החשדות הפליליים, מעוררי חשש ככל שיהיו, מעולם לא אומתו, וכפי שבנימין נתניהו, הקולגה העתידית של האוליגרך הנדיב, אמר בראיון לאחרונה, בישראל אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו.

למרות כל זאת, ברור לכולם שהפופולריות של גאידמק אינה נובעת מעשייה ציבורית מרשימה, ממחויבות לעם הישראלי או מטבילה ארוכת שנים במדמנת בית הנבחרים הציוני. גאידמק הוצנח לראש מצעד הלהיטים אך ורק משום שהוא עשיר. ישראל היא לכאורה דמוקרטיה, אך ישראלים רבים סבורים, ממש כמו גאידמק עצמו, שנכונותו לתת הרבה כסף, מתוך הממש המון כסף שיש לו בבנק, מקנה לו את הזכות לבחוש בעתידה של ישראל, או כמו שגאידמק עצמו ניסח את זה, להיות זה ש"מכריע מי יהיה ראש הממשלה", אף שבדמוקרטיה האחריות הזו אמורה ליפול בחיק העם.

גם המצע עמום ומעורפל, שלא לומר פוסט-מודרני: השותף הנבחר הוא נתניהו, אך לפנים צוין גם עמי אילון כמנהיג ישראלי פוטנציאלי, כאילו שיש ולו נקודת השקה אחת בין השניים, מלבד נטייתם, זה בעתיד וזה בעבר, להרג ערבים המוני. גאידמק תומך בכלכלת שוק, אך מעוניין בהכבדת המיסוי על בעלי ההכנסות הגבוהות, וחיזוק מדינת הרווחה. באותו אופן הוא יכול היה להצהיר שגישתו בעניינים מדיניים-ביטחוניים, אף שהצהיר שלא יעסוק בהם, היא תמיכה בו זמנית במדינה דו-לאומית ובטרנספר.

דווקא בגלל זה, החלטתו של גאידמק כה חשובה. ההתנהגות של הישראלים ביום הבחירות העתידי הזה תשמש אבן בוחן לכל מי שהמדינה באמת יקרה ללבו. לא משנאת גאידמק, אף שמי שיש לו שכל בקדקודו ודאי חש אי נוחות לגבי התנהלותו המסתורית, אלא מאהבת ההליך התקין. לו ינטשו הישראלים כל אמת מידה של קבלת החלטות, וישלשלו בקלפי את המעטפה עם אותיותיו של גאידמק (הצעה לקוד המפלגה: גאי, או לחילופין, דמק), הם יוכיחו שלכל מי שמסרב להיות סחורה לרכישה כמו עגבניות במשקל, אין יותר מה לחפש פה.

החיים בישראל יתחלקו ללפני ואחרי כיוון שאם הצ'ק של גאידמק לא יספיק כדי לכסות על ישראל, משמעות הדבר תהיה שעוד יש סיכוי, שהנהירה העדרית של הישראלים אחר ממון ו"הצלחה" עדיין פחותה מדרישתם להוכחות בשטח, ושהישראלים רוצים להיות קצת יותר מזונות פוליטיות לכל המרבה במחיר. לעומת זאת, אם יתעה ויטעה הבוחר הישראלי, ובאיבוד דעת יבחר בכל זאת במי ששילם את דרכו לתודעה הישראלית, יהווה הדבר עדות חותכת וחד משמעית לכך שאפשר לכבות את האור, לסגור בשקט את הדלת ולתפוס את הטרמפ הראשון למדינה מתוקנת, איזו שלא תהיה.