מי יהיה האתרוג הבא?

"שרון הוא היחיד שיכול לעשות את ההתנתקות, לכן אני חושב שצריך לשמור עליו כמו על אתרוג, גם עם קופסה אטומה, וגם עם צמר גפן". דברי אמנון אברמוביץ' שהיה שחצן דיו כדי לבטא במילים מפורשות את קוד ההתנהגות המושחתת של כל מערכות המדינה ערב ה"התנתקות".

מישאל חשין, סגן נשיא בית המשפט העליון, קצת יותר זהיר, שחרר את לשונו רק לאחר פרישתו ותיאר את התרומה של בג"ץ לשמירת האתרוג: "אני יכול רק לומר שכשאדם (גלעד שרון) בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות".

אך בסופו של דבר, מי שביטא בצורה המדוייקת ביותר את המגמה השלטת של כל הממסד והתקשורת לשיתוף פעולה עם שרון היה יואל מרכוס שלא התבייש אז לכתוב מאמר שכותרתו "השחיתות יכולה לחכות" – עד לאחר ההתנתקות, כמובן. כך חשבו כולם ושכחו כי שחיתות כלכלית המקבלת לגיטימיות מהעיתונות וממערכת המשפט היא כמו גידול סרטני - הוא לא מחכה.

תוך כדי נסיון ההתחמקות מאישום השוחד וההדחה הבטוחה מכסא ראש הממשלה, מצאה משפחת שרון אוצר. היא גילתה את השיטה שבעזרתה ניתן לנטרל את כל הבלמים הקיימים במדינה. היא קלטה את מימדי הלהיטות החולנית שאחזה בצמרת מערכת המשפט והתקשורת לראות את חורבן המתנחלים בכל מחיר, וניצלה אותה בציניות למנות את מקורביה בכל מקום ולהשתלט על המדינה. השיטה הזו אותתה לכל קצין שרצה קידום, לכל שר שלא רצה להיטבח ע"י התקשורת ו/או ע"י "שלטון החוק", לכל שוטר מכה וכל פקיד לא יוצלח, על איזה צד מרוחה החמאה, ושהכל מותר כל עוד הוא מספק את הסחורה הפוליטית המסויימת שמוקדי הכח כל כך אוהבים להסניף, כשפרט לכך, איש אינו מודד הישגים, פשלות, או ליכלוך.

התוצאה היתה שהצבא הצטיין בגירוש אזרחים, אך שכח מה עושים במלחמה אמיתית; משטרה שכל עוד היכתה ביסודיות נערים ונערות עם סרטים כתומים, לא נתבקשה לספק קבלות במלחמה בפשע; ומח"ש - שהפכה למחלקה לחיפוי שוטרים. אותה משטרה ופרקליטות ששמטו מידיהן את רוצחי פנחס בוחבוט, לא חולמים לוותר עד עצם היום הזה לנערות בנות 12 שחסמו כביש. ההתנתקות לא המציאה את השחיתות בישראל, אך בחסותה ניתנה לה בפעם הראשונה לגיטימציה ע"י התקשורת במוצהר, וע"י מערכת המשפט בשתיקה, וכך היא הוכפלה למימדים מפלצתיים.

המחיר על המינויים הפסולים ועל הרשיון שניתן להיכשל בכל משימה פרט לאחת, הגיע מהר מאד, וכעת האתרוגים נופלים בזה אחר זה לאחר שגרמו למדינה נזקים שאת מימדיהם קשה לאמוד. הנזק של האתרוג דן חלוץ כבר מוכר וידוע, הנזק של משה קראדי התברר כעת. דמותם האמיתית של הפוליטיקאים הקטנים היושבים בבית המשפט העליון מתחילה גם היא לבצבץ, ודומה גם שהגעגועים לשרון יצאו מן האופנה. כעת באמת כולם מזועזעים מממדי הרקבון.

אבל מי שחושב שהלקח נלמד עד תום, כדאי שיצפה בתכנית היומית "אתרוג נולד". הטיפוח המתמיד מצד העיתונות של האתרוגית התורנית, ציפי לבני, החפה מכל הישג, אך לחובתה נזקפים המעורבות העמוקה באיוולת הנסיגה החד צדדית, ההסכמה הגאונית להשתתפות החמאס בבחירות, הכשלון ההסברתי המוחלט במלחמת לבנון וההסכם שאין גרוע ממנו לישראל בסיומה. איש בתקשורת אינו עורך את מאזן הכישלונות הסדרתיים הללו ודי בשאיפתה הפנאטית למסירת הארץ לאויב כדי לקיים את קשר השתיקה ההרמטי לביסוס מעמדה כאתרוג מובחר.

תם מחזור האתרוגים הקודם, אך השיטה נותרה ללא פגע. המחיר בדרך.