וכרגיל בשנים האחרונות, מ.נייט שיימאלאן עושה סרטים חושך. אפשר להכריז עליו רשמית כבמאי בינוני מינוס אחרי שהחריב את כפר קנא, כפר סבא וכפרים נוספים בפדיחה הקולנועית "הכפר", סרט שחוטא לז'אנר האימה והמסתורין כאחד. למרות ההרס ההמוני שהביא עמו לאוכלוסיות הכפריות באשר הן, הדיוידי מוקם כלאחר כבוד על מדף "סרטי האימה הכי לא מאיימים בתולדות הקולנוע" של כותב שורות אלו.
תחילת דרכו של מ. נייט דוקא היתה מבטיחה. ב"חוש השישי" הוא הביא סיפור טוב ויצר אלמנט מפתיע ואף מעט מפחיד (טוב, ילדים זה עובד), "בלתי שביר" הוא סרט נוגע ללב שעשוי לא רע ואפילו זכה להערכת המבקרים במידה מסוימת. ואז החלה התדרדרות מטורפת ששיאה ב"נערה על המים".
איך טוחנים מים?
מבלי לדעת איך זה עובד אצל שיימאלאן בהודו, אצלנו הסיפור התמוה על אותה נערה במים - המזכירה בדביקותה את הלגונה הכחולה של "האלמנט החמישי" - לא היה מקבל כאן גלגל הצלה והיה נסחף למערבולות תהומות הנשייה.
פול ג'יאמטי (המצוין בדרך כלל, אבל נמשך בסרט הזה למקום בו מקבלים שכרון מעמקים) הוא קליבלנד (זה מגוחך כמו שנקרא למישהו פתח-תקווה, כן?), אב בית המוצא נימפה מפתה בשם סטורי שנמצאת בסכנה ממשית לחייה ובנוסף סובלת מבעיות בתפקוד המיני. רק כדי שתבינו, הבעיה בתפקודה המיני של הנימפה היא בדיונית לחלוטין ופרי מוחו הקודח של כותב שורות אלה. אכן, רע כל כך הסרט, רע כל כך. אחר כך העלילה מנסה בכח להיות טים בארטון אבל מסיימת כספרון לרך של האחים גרים ובזה נסיים, במחילה.
אז כפי שניתן להבין, נערה במים הוא סרט ביוב. לכן נסיים ברשימת דברים איכותיים שאפשר לעשות עם מים מבלי לראות בהם נערה: ספונג'ה. זה כדאי כי זה מעולה לתרפיה, אפשר לשמוע ברקע מוזיקה קלאסית ומדובר במתכון בטוח לסקס בצהרים. חוץ מזה, גם להשפריץ שקית מים על עוברי אורח נחמד. ולשחות. ולהטביע...
התוספות? יותר אורז מאודה, פחות צ'יפס.