עמותת "עטרת כהנים", הפועלת ליישוב יהודים במזרח ירושלים ובעיר העתיקה, תיאלץ לוותר על אחד המאחזים הגדולים שלה. זאת, לאחר שבית המשפט הורה לאטום בניין בן שבע קומות שבנתה העמותה בכפר סילוואן, ולפנות ממנו את תושביו היהודים. זו פעם ראשונה שמתיישבים יהודים ייאלצו לפנות בניין במזרח ירושלים מאז החלו עמותות המתנחלים לפעול במקום אחרי 1967.
שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים פסק, כי שמונה המשפחות המתגוררות בבניין חייבות לעזוב בתוך חודשיים, ולאטום את כל פתחי הבניין בלוחות בטון. בית המשפט העליון דחה את בקשת המשפחות לעכב את איטום הבניין. ההחלטה התקבלה בשביעות רצון גדולה אצל תושבים פלסטינים בכפר סילוואן, והיא עשויה להוות מכה קשה למאמצים להרחיב את האחיזה היהודית במזרח ירושלים.
הבניין משתרע על פני יותר מ-1,000 מ"ר. הוא נבנה ללא כל היתר על ידי עמותת עטרת כהנים באמצעות תושב פלסטיני מקומי. הרעיון היה ליישב משפחות יהודיות באזור, שבחלקו ישבו יהודים יוצאי תימן עד שנות ה-30 של המאה שעברה. המשפחות נכנסו לבית באפריל 2004 בליווי משטרתי כבד, לאחר שמשפחת הפלסטיני, שהתגוררה בבניין, הוצאה בניגוד לרצונה. שמונה משפחות נכנסו לבניין, והפכו אותו לאחד המאחזים היהודיים הגדולים ביותר במזרח ירושלים. כל אחת מהמשפחות שילמה 250 דולר לחודש לגוף שהשכיר להן את הדירות - "הוועד לחידוש היישוב היהודי בכפר השילוח", הקשור לעמותת "עטרת כהנים".
יועמ"ש העירייה הורה לנתק את המים והחשמל
בעקבות פניית חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ, פפה אללו, החליט היועץ המשפטי של העירייה לפתוח בהליכים נגד המשפחות שהתיישבו בבניין. סיפור הבניין גם התפרסם בהרחבה ב"הארץ". משום שעבירת הבנייה התגלתה רק לאחר השלמת הבנייה, לא ניתן היה להרוס את הבניין בצו מינהלי. שמונה המשפחות שנכנסו אליו הואשמו בעבירות של שימוש בבניין בלא היתר.
היועץ המשפטי של עיריית ירושלים יוסי חביליו ניסה לאלץ את המשפחות לעזוב - הוא הורה לנתק את הבניין ממים וחשמל, אולם הוראותיו לא בוצעו. חביליו גם פנה למשרד השיכון בבקשה להפסיק את מימון השמירה על הדיירים, בטענה שיש בכך משום מתן יד לעבירות בנייה. עד היום, המשרד לא נענה לבקשה, ועל הבניין יש שמירה 24 שעות ביממה. התושבים היהודים זוכים לליווי צמוד עד לחומות העיר העתיקה.
במשפט טענו עורכי הדין של המשפחות, כי עצם הגשת התביעה היא אפליה נגד יהודים. לדבריהם, הפלסטינים בונים בנייה בלתי חוקית בהיקף גדול בסילוואן ובמקומות אחרים בירושלים, והעירייה לא עושה נגדם דבר. כמה מהנאשמים העידו, כי העובדה שהמשטרה והצבא עזרו להם להיכנס לבניין, והשמירה עליהם הממומנת מכספי משרד השיכון, הביאה אותם למחשבה שהשלטונות מאשרים למעשה את הנוכחות שלהם שם.
בית המשפט דחה את כל טענות המשפחות. השופט אליהו בן זמרה קבע, כי אם היו מבררים בעירייה, הם היו מגלים שאין יסוד לטענותיהם בדבר העדר אכיפה נגד עבירות בנייה של פלסטינים. "נסיבות עבירות השימוש המיוחסות לנאשמים חמורות פי כמה בהתחשב בהיקף שטח הבניין, וכאשר העבירה נעשית בפומביות רבה", כתב בן זמרה בפסק הדין. עוד קבע, כי בני המשפחות התעלמו מהאזהרות שניתנו להם, שכן ראו בהתיישבות בסילוואן "בגדר מצוות יישוב ארץ ישראל, שהיא לשיטת הנאשמים מצוות עשה מהתורה הדוחה כל חוק".
השופט הטיל על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 3,500 שקל, וקבע כי אם המשפחות לא יאטמו את הבית, הוועדה המחוזית תעשה זאת ותטיל את העלות על המשפחות.