המורים הם רק אמצעי

הקמפיין ''מורים. מכאן הכל מתחיל בחיים", מטעם הסתדרות המורים, מוכיח כי מה שחשוב למורים, בסופו של יום, הוא שכרם ותנאי עבודתם. ובצדק. אבל לנהל קמפיין כזה על גב תלמידים ולהציג במודעות הפרסומת את המשפט המכוון להורים ''אסור להפסיד את הילד שלך" זה מציק, מקומם, לא תקין ובכלל – מזכיר מודעה של ביטוח משלים.

סיפור אמיתי: איש ארגון הרצה בפני אנשי הוראה. השאלה הראשונה ששאל את המורים היתה: מה הדבר החשוב ביותר בבית הספר? היו מורים (ובעיקר מורות) שהשיבו: המורים, בית הספר, חדר המורים ואפילו הגיעו לאיש האחזקה. דבר אחד שכחו באותו פורום: את התלמידים. והרי ללא תלמידים אין בית ספר, אין צורך במורים ובקיצור – אין מערכת חינוך.

השחיקה הנמשכת זה שנים במעמדם החברתי והמקצועי של המורים נובעת משכר נמוך, תנאי עבודה ירודים, עומס, היעדר סמכות ואחריות נאותים ועוד. אם נבחן מה עובר כיום על מורה בישראל נודה שמדובר במקצוע נחשק לנשים ואמהות אך גם שוחק. גברים כמעט ולא נוטלים חלק משמעותי במערך החינוך בארץ בעיקר בשל התדמית וכמובן בשל השכר הנמוך. עם אידיאולוגיה אי אפשר לקיים משפחה ובוודאי שלא ללכת למכולת.
את הרפורמה בכל הנוגע לתדמית המורה חייבים להתחיל מהיסוד. מדרישות ותנאי הסף לקבלת סטודנטים להוראה לסמינרים, תכניות הלימוד בהם, איכות המרצים והצבת הערכים החשובים בחינוך המורים ודור העתיד ודרישות למצוינות מהמורים; לאו דווקא מהתלמידים!

מערך החינוך במדינת ישראל חייב להתנתק מהמאבקים שבין שרי חינוך נכנסים ויוצאים ולהתמקד בעשייה של ממש ולא במחיקת העבר. די להזכיר את דו''ח דברת שכמעט ויצר מהפך אמיתי ונדרש במערכת, אך נבלם בבחירות אשתקד. אין פלא שעכשיו צריך קמפיין כמו ל'במבה' כדי לנסות ולהציל ולו את הסיכוי הקטן לשנות משהו עוד היום.

נכון שהמורים לבדם אינם יכולים לבצע את המהפך המיוחל. לשם כך יש לגייס לובי מצומצם אך ענייני של חברי כנסת אכפתיים וביצועיסטים באמת, ועדי הורים אסרטיביים ואנשי מדעי החינוך מכל הזרמים ולעלות לירושלים. לא להתייצב מול הבניינים הלבנים ולהפגין, אלא להציג תכניות עבודה עם לו''ז סביר ולדרוש תוצאות כבר לקראת שנת הלימודים הקרובה. מישהו בקרב מקבלי ההחלטות צריך לדעת שמה שלא ייעשה היום ישפיע מחר על ערכי הנוער, איכותו ורמת המוטיבציה שלו. זה בדיוק אותו נוער שבעוד כמה שנים יצטרף לשורות צה"ל וגם יעמוד בפני שאלות קשות הנוגעות במלחמה ושלום, צריך וראוי, נכון ולא נכון.

ללא מורים מתאימים והצבת התלמיד במרכז ההוויה והראייה החינוכית, לא נוכל לבנות דור עתיד ומנהיגות נכונה ומתאימה ובעיקר – להמשיך ולהיות עם הספר והדעת. נכון שמגיע למורים יותר, אבל הם קודם כך להוכיח את זה. יש להביא למערכת מורים מהאיכות הגבוהה ביותר, כאלו המתאימים לחינוך דור העתיד, ובעיקר חשוב לגייס אנשי חינוך עם רקורד מוכח של עשייה כדי שימלאו בתכנים אמיתיים ונכונים את שיעורי החברה והאזרחות.
ומעל הכל יש לזכור: הכל מתחיל ונגמר בתלמידים: הם היעד והם גם קהל המטרה, המורים הם רק אמצעי.