האהבה על פי סטיב: הפילוסופיה כמקדם חיכוך

מאת יאיר רווה, העיר

"האהבה על פי סטיב" (שהוצג בפסטיבל ירושלים לפני שנה בתור "הטאו של סטיב") הוא מין סיטקום קולנועי חביב, עם כמה בדיחות ממש מוצלחות, המספר על בחור בשם דקס - קצת שמן, קצת ילדותי, אבל הבחורות מתות עליו. "האהבה על פי סטיב" הוא למעשה מין ספר הדרכה מצולם המנסה לנסח לצופיו המתבגרים הוראות הפעלה לכיבוש בני זוג. דקס מרצה לכל מי שיאזין לו, לרוב בזמן משחק פוקר, את עקרונות הפילוסופיה שלו למציאת אהבה, השאובים מתורות הטאו והבודהיזם. התיאוריה שלו מחזיקה מעמד עד הרגע המכריע שבו הוא מתאהב בבחורה ומגלה שתחבולותיו אפקטיביות רק לסטוצים. אהבה ארוכת טווח? זו כבר תורה אחרת.

"האהבה על פי סטיב" זכה לפני שנה וחצי בפרס הקהל בפסטיבל סאנדאנס והוא אכן סרט שמוציא את הקהל שלו מבסוט. הוא מין פרויקט ביתי משפחתי של ג'ניפר גודמן, בוגרת NYU שחזרה הביתה לסנטה פה בחיפוש אחר קריירה קולנועית. את הסרט היא כתבה עם אחותה, גריר גודמן, המגלמת גם את התפקיד הראשי. פרט לדונל לוג, המגלם את דקס, כל השחקנים הם חברים של הבמאית או של אחותה (כולל השחקנית הישראלית איילת כצנלסון, המגלמת את בת) וכל הלוקיישנים הם בתים של אנשי הצוות.

למרות הפרסים וההפצה הבינלאומית, גודמן עדיין בסנטה פה, ניו מקסיקו. "חברים שלי אמרו לי שסנטה פה מאוד דומה לישראל," היא אומרת בשיחת טלפון מביתה. באנגלית, ג'ניפר מאייתת את שמה באופן קצת מוזר (Jenniphr במקום Jennifer). "ויתרתי על ה-F ועל ה-E כשהייתי בתיכון," היא מספרת, "קיוויתי להדגיש בכך את האינדיבידואליות שלי. כשדיברתי עם מפיקים בהוליווד היו כאלה שהציעו לי לשנות בחזרה את השם, והיו גם מבקרים שהקניטו אותי עליו." אני מסביר לה שהניסיון שלה להיות ייחודית לא ממש עובר בתעתיק העברי, ושג'ניפר נשאר ג'ניפר כך או כך. "למדתי עברית כשהייתי בכיתה ג'," היא מנדבת מידע. ובכלל, סרטה הוא כמו פרויקט קהילתי של ג'ואיש קומיוניטי סנטר של סנטה פה.

עלילותיו של דקס מבוססות, כמעט מלה במלה, על הרפתקאותיו הרומנטיות של חברה הטוב ושכנה דאנקן נורת (שגם השתתף בכתיבת התסריט). "כשהכרתי אותו, דאנקן היה בחור כבד משקל. הוא עבד בתור גנן בגן ילדים בבית כנסת בחצי משרה, לא היו לו שאיפות לעתיד, אבל הוא גם היה אחד הבחורים שהכי הצליחו עם בנות. הוא סיפר לי שיש לו תיאוריה שלמה שהוא קורא לה 'הטאו של סטיב' ואמרתי לו שזה נשמע כמו שם נפלא לסרט." תחילה חשבה גודמן לביים סרט תיעודי על נורת, או לביים אותו בהצגת יחיד, או בדיאלוג, כמו "ארוחת הערב שלי עם אנדרה". "אבל אז חשבתי, מי ירצה לבוא לראות סרט כזה?". כך התחילה העבודה על תסריט לסרט עלילתי.

מכיוון שזו קומדיה רומנטית, איש לא מופתע בסרט כשדקס משיג לבסוף את הנערה. איש, זאת אומרת, פרט לדאנקן נורת עצמו. "דאנקן התנגד מההתחלה להפוך את הסרט לקומדיה רומנטית. בגרסאות הראשונות של התסריט חשבנו שדקס יחליט ללכת למנזר ולנסות לקיים מערכת יחסים עם אלוהים. אבל ברגע שחברת גוד מאשין נכנסה להפקה היא לחצה לכיוון של הקומדיה הרומנטית, וזה ז'אנר עם חוקים משלו." דאנקן, מעדכנת גודמן, מעולם לא מצא אהבה קבועה, ובכך הסרט נבדל מחייו האמיתיים. אבל לרגע קט, בשנה שעברה, הוא קיבל הצעה מרשת פוקס לכתוב סיטקום על פי הסרט. "היה לו משרד, ואסיסטנט, והוא היה הולך לפגישות. הוא היה נורא חשוב ועסוק לכמה דקות, עד שפוקס ירדה מהרעיון של הסיטקום."

את דקס מגלם דונל לוג, שחקן אירי יליד קנדה שמופיע בתפקידי משנה בהמון סרטים ("הפטריוט", "משחק הצבאים" ו"הקו האדום"). "בהתחלה חשבנו על מישהו כמו פיליפ סימור הופמן או ג'ק בלק," אומרת גודמן, "אבל אז ראיתי את דונל מגלם את דמותו של ג'ימי נהג המונית במעברונים של אם.טי.וי וידעתי שהוא האיש שלנו."

מאז בכורת "הטאו של סטיב", מספרת גודמן, היא קיבלה כמה הצעות בימוי, בעיקר ממפיקים קטנים ועצמאיים. אבל היא היתה עסוקה בלידת בתה השנייה ובכתיבת תסריט נוסף עם אחותה. "מכיוון שהיא גרה בניו יורק לוקח לנו המון זמן לכתוב את זה, אבל אני עדיין מעדיפה לעבוד על משהו שאני כתבתי."

שם הסרט במקור הוא, כאמור, "הטאו של סטיב". למה? כי לדקס, הגיבור, יש תיאוריה שלפיה כדי להמיס את לב הבנות צריך להיות סופר קול. קול כמו סטיב. סטיב מקווין, סטיב אוסטין, סטיב מקגארט. בארץ התעלמו המפיצים מהשם המוצלח והלכו על הבנאלי, "האהבה על פי סטיב". "או מיי גוד! זה די נורא," זועקת גודמן כשאני מספר לה על כך. "זה גם מטעה. נשמע כאילו סטיב זה השם של הגיבור. מותר להם לקחת לעצמם חירות כזאת?". גודמן הבטיחה שתבדוק עם מפיקי הסרט מה מותר ומה אסור למפיצים לעשות עם השם (הימור שלנו: מותר להם). אבל בינתיים נוסיף את מחאתנו לשם הרדוד וחסר הייחוד הזה. "הטאו של סטיב", בייחוד אחרי ש"הטאו של פו" היה רב מכר כה גדול גם בארץ, הוא שם שנון. "האהבה על פי סטיב" הוא שם מטופש. (ובכלל, סרטי שני - כמו גם מפיצים ישראלים רבים אחרים - משבצים את המלה אהבה בשמות סרטים כמין תגובת ריפלקס אוטומטית. ל"ישו ממונטריאול" הם קראו "על צביעות ואהבה" ול"אדמה וחירות" של קן לואץ' הם קראו "על חופש ואהבה"). מסרטי שני נמסר בתגובה שהם קיימו לסרט הקרנות מוקדמות, ערכו סקרים בקשר לשם "הטאו של סטיב" וגילו שאיש מהנשאלים לא ידע מה פשר השם.

גם בפורום פילם ממשיכים לעשות בושות עם שמות הסרטים. החברה שהביאה לכם את שמות בלתי נשכחים כמו "המירוץ לצמרת של מקס פישר" ו"שטן על הזמן", מכה שנית עם הסרט "Crazy/Beautiful". סרט הנעורים עם קירסטן דאנסט עומד לצאת בארץ תחת השם הבלתי נסבל "את מטורפת, אתה חתיך". ומה איתם?

גם הסרט "נשיקת הדרקון" עם ג'ט לי מתקרב אלינו. ושוב, פורום פילם עושים קסמים בשיווק. בכרזות של הסרט, המופיעות באתר האינטרנט של החברה, אחרי שהתעלמתם מהטעות באיות שמה של ברידג'ט פונדה, תמצאו את הכותרת "סרטו של לוק בסון". לכאורה, לפי כללי השוק של העולם השלישי, זה לגיטימי לכתוב "סרטו של לוק בסון" על סרט שבסון הוא רק אחד המפיקי