3 תוכניות חירום לאומיות

תחת לעסוק בפרשיות ולחדול מעשייה, חשבתי על שלושה פרויקטים לאומיים הניתנים ליישום בימינו להצעדת עם ישראל קדימה:

א. פרויקט לאומי א' - תוכנית חומש לפיתוח והתיישבות בערבה. הרצועה מאילת בואכה ים המלח ריקה מאוכלוסייה. אכלוסה ביישובים חקלאיים, למשל, הוא צורך לאומי ציוני וחלוצי התלוי בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית ויהדות העולם, שיניפוהו לפרויקט דגל בעשור הבא. בערבה חסרים מים בלתי מליחים לפיתוח מואץ בענפי היצוא החקלאי הזוכים למחירי שיא בשווקים בישראל ובעולם. מוצע להקים (בשיטת B.O.T) מתקן להתפלת מים ליד אילת שיפיק בתחילה כמות שנתית של 100 מיליוני קוב מים, שתוכפל עם הגדלת הביקושים. ניתן לשקול הקמת מתקן ההתפלה ישראלי-ירדני ולספק מים גם לירדן! חברת מקורות (בערבות המדינה) תתחייב לרכוש את כל כמות המים המופקת. מחיר ההתפלה הנוכחי הוא 52 סנט ארה"ב לקוב, והמחיר לחקלאות 30 סנט לקוב. מכפלת הפער של 22 סנט לקוב ב-100 מיליון הקוב המיוצרים: סכום שנתי של 22 מיליון דולר, שיושת על המשתמשים במים באזורים העירוניים.

ב. פרויקט לאומי ב' - סיוע ממשלתי לסטודנטים. לימודים אקדמיים הם נכסי צאן ברזל בחברה מתקדמת. בישראל לומדים כ-220 אלף סטודנטים (!) באוניברסיטאות ובמכללות. המדינה מסייעת לאוניברסיטאות (שכר הלימוד השנתי כעשרת אלפים שקל) ונמנעת מסיוע כספי למכללות (שכ"ל שנתי כ-25 אלף שקל). מוצע ששכר הלימוד באוניברסיטאות ובמכללות יהא שווה (הגדלתו באוניברסיטאות והנמכתו במכללות), וכספי הסיוע הממשלתיים יינתנו לאוניברסיטאות ולמכללות באופן שוויוני (לפי מספר הסטודנטים).

כל סטודנט יהא זכאי להלוואה שנתית בסך עלות שכר הלימוד השנתי מכל בנק שיבחר, והמדינה תערוב כלפי הבנקים להחזר ההלוואה. ערבותה תאפשר להוזיל דרסטית את המימון. ניתן לשקול סבסוד הריבית על ידי המדינה ממקורותיה ולהוזיל עוד את עלות ההלוואה לתקופת 10-15 שנים החל מתום שנתיים ממועד סיום הלימודים בערכים צמודי מדד ונושאי ריבית. סטודנט שיפסיק לימודיו יחויב בהחזר ההלוואה בתקופה מקוצרת שתיקבע. כנגד ערבות המדינה תיגבה עמלה בשיעור שנתי של 0.1% מסכום הערבויות ש"תכסה" את "חשיפתה" אם סטודנטים לא יחזירו ההלוואה. אחריות ויריבות הסטודנטים תהא כלפי הבנקים המלווים. התוכנית תחליף הקלות כספיות לסטודנטים נזקקים. עלות הפרויקט למדינה - אפס (בלא סבסוד הריבית).

ג. פרויקט לאומי ג' - תוכנית (תאצ'ר) לאזורי פיתוח ומצוקה. אזורי הפיתוח גוועים במישור הכלכלי. איננו חפצים שייהפכו לערי רפאים. מוצע שהממשלה תקבע את אזורי המצוקה טעוני העידוד והסיוע המיידי באופן שכל תאגיד שישקיע במיזם עסקי באזורי התוכנית במהלך 2007-2009, בכל תחום וללא כל מגבלות בדבר סוג ההשקעה, ייעודה או היקפה הכספי, יהיו זכאים לנכות את כל סכום ההשקעה הקבועה במיזם (בפיקוח חשבונאי חיצוני) כהוצאה ממס בשנת מס אחת החל ממועד השלמת ההשקעה (פחת שנתי 100%). המס האפקטיווי על תאגידים הוא 29%. תאגידים עסקיים לא יתפתו להשקעות סרק כדי להפסיד 71% מהסכום שישקיעו מכספם למען "חסוך" 29% מסכום ההשקעה. התאגידים שישקיעו בתוכנית הם רק הללו בעלי הכנסות חייבות במס היודעים מה טוב להם כלכלית יותר מכל רגולטור. הטוב להם - טוב לאזורי התוכנית ולתושביהם. כל השקעה כספית תייצר מקומות עבודה במהלך הקמת ובניית המיזם ובהפעלתו. זכאי להטבות לפי התוכנית לא יהא זכאי להטבות לפי חוק עידוד השקעות הון. התוכנית מבוססת על עקרונות תוכנית מרגרט תאצ'ר לפיתוח ה-Docklands בלונדון. העלות למדינה: מול אובדן תקבולי מס מיידי בשיעור 29% מסכומי ההשקעה באזורי התוכנית ייווצרו מקומות עבודה חדשים (חיסכון בדמי אבטלה וקצבאות תמיכה), החייאת אזורי התוכנית וגביית מס מרווחי המיזמים העתידיים.

בצד שיקום הצבא וקידום תהליך השלום מחייבת השעה לחזור לעשייה ולציונות.

הכותב הוא מייסד משרד עוה"ד כספי ושות’