הרכבת לא נעצרת בנהריה

כל מהנדס בניין מתחיל יודע ששלב תכנון וביצוע היסודות מהווה את החלק המכריע בתהליך הבניה, ולאחר מכן מדובר ברפליקות המהוות את שלד המבנה עצמו. תכנון לקוי יגרום מן הסתם לקריסת המבנה, והתעלמות מדברים שוליים לכאורה, כגון סוג הקרקע עליה תחל המלאכה, עלולים ליצור מבנה דמוי מגדל פיזה, הזקוק ברבות הזמן לתמיכת כבלים כדי שלא לקרוס. נראה כי עירוני נהריה היא בדיוק קבוצה שבה הליקויים בתכנון יצרו חריגות בנייה רציניות.

הקבוצה מהצפון התחבבה עם השנים על אוהדי הכדורסל וזוהתה כמקום המורכב משלד של ישראלים דומיננטים (תומר שטיינהאור, שרון ששון, ברק פלג, עמית בן דוד ועוד), המחוזקים בזרים איכותיים (אדריאן פלדג'ר, אוטיס היל, קורי קאר ואריק קמבל). העונה נשמר הרצף הזה כשרביב לימונד ועידו קוז'יקרו חברו למאמנם אריאל בית הלחמי, ויצרו הרכב ישראלי טוב שיכול להתחרות בזה של היריבות בצמרת (ירושלים ובני השרון).

אבל מי שאמורים לתת את הערך המוסף הם שחקני החיזוק, וכאן כשלה נהריה. אחרי ההדחה מהגביע מול מכבי ת"א וארבעה הפסדים רצופים בליגה, כבר אי אפשר לטשטש את המציאות המרה: נהריה במשבר.

נקודות התורפה של הסגולים הם עמדת הפוינט גארד והנוכחות בצבע. בעמדת הרכז, החשובה מבין החמש, נהריה החליפה מתחילת העונה שלושה שחקנים (ג'רוד הנדרסון, ג'ון גילכריסט ושון קולסון) והחתימה לפני שבוע את הרביעי, מייקל ג'ונסון.

חילוף של זר פוגע בתפקוד הקבוצה, קל וחומר בעמדה מספר 1. מעבר לשינוי במרקם החברתי, רכז חדש משפיע על כל הקבוצה. גם הניסיון למצוא מחליף לג'ף גריר והעלאתו בחמישיה של דיון גלובר במשחקו היחידי בקבוצה לא היטיב עם הקבוצה, ויצר תהיות בקרב השחקנים לגבי הדרך בה היא צועדת. התוצאה של חוסר היציבות היא הדחה מהיורוקאפ ומהגביע, ומאזן לא מחמיא של 5:5 בליגה.

בצבע, סובלת נהריה מחסרונו של זר דומיננטי המסוגל לשאוב ריבאונדים, לייצר נקודות, להגן ולחסום, ולהשתלב במשחק הקבוצתי, בסגנון עוסמאן סיסה. חואן מנדז הגיע על תקן סנטר/פורוורד אבל אם תשאלו אותו, הוא יאמר שהוא אוהב לשחק כסמול פורוורד, ועכשיו לך תעבור שלב ביורוקאפ, מול קבוצות עבות בשר כאסטודיאנטס או דיז'ון. אם לפחות מנדז היה מוסר טוב, סטייל ניקולה וויצ'יץ', ומשתף פעולה עם עידו קוז'יקרו, אבל כשהקנדי מקבל כדור על קשת השלוש הוא נוהג ליידות שלשות. מנדז הוא שחקן התקפי מצוין, אבל חור בהגנה, ולמעט עידו קוז'יקרו, סובלים הסגולים מנחיתות פיזית בולטת בצבע.

בקיץ, הביא המנג'ר המקצועי מיקי ברקוביץ גם שחקן נהדר בשם ודראן ווקושיץ', אשר קיבל העונה מעט הזדמנויות להוכיח את יכולתו, ובצורתה הנוכחית של נהריה, הפך לשחקן מיותר. גם ווקושיץ', בדומה למנדז, הוא שחקן גבוה שמעדיף להתמקם הרחק מהסל ולזרוק מבחוץ. בהנחה שהגארד החדש מייקל ג'ונסון יתאקלם וישים קץ לרכבת הפוינט גארדים שדוהרת בקבוצה (למרות שהוא יותר קלע מרכז), נהריה צריכה לשקול את החלפתו של ווקושיץ', ולצרף לשורותיה איש עמל פיזי וקבוצתי, שיסתום את החור הגדול בצבע, בשני צדי המגרש. מצד שני, אולי כדאי להניח לסגל לרוץ כמה משחקים ביחד, ולהפסיק לשנות כל הזמן. שחקני הקבוצה כבר מתקשים לעקוב אחרי השחקנים החדשים שנוחתים בצפון מדי שבוע.

נהריה, קבוצה עם ניהול מסודר ומסורת בהתהוות, ומיקי ברקוביץ', שחקן עבר מהולל שבילה שנים ברמת השרון, עד שירדה ליגה, לא יכולים להרשות לעצמם התנהלות המאפיינת קבוצות תחתית. הצלחת העבר יצרה ציפיות גבוהות מהקבוצה, וייתכן שזהו הגורם להתנהלות הלחוצה. הזמן בינתיים משחק לטובתה של נהריה - עונה ארוכה עוד לפנינו - אבל אם ראשי נהריה לא יחזקו את היסודות במהרה, היא עלולה לגלות כי התחתית קרובה יותר מהצמרת.