פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עדר התקשורת פועה בצייתנות

      רון בריימן לא מבין למה למרות ריבוי הערוצים ואפשרויות התקשורת בישראל, בסופו של דבר שומעים רק קול אחיד, שמאלי

      ב-02.11.06 פורסמה מודעה בולטת ב"הארץ" מטעם 5 פרופסורים: שלמה אבינרי, יואב דותן, יפה זילברשץ, אריק כרמון, אמנון רובינשטיין. במודעה הם הזהירו מפני התנהלותו של מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, ובין השאר התריעו מפני החשש ש"התנהלות זאת משבשת ועלולה לשתק את התנהלותו של ראש הממשלה הנבחר". במודעתם הם אף פנו לכנסת, שהשיקולים השולטים בה הם כידוע פוליטיים, ותבעו מחבריה "לעקוב אחר תקינות התנהלותו של המבקר ולחייבו להקפיד על התוכן ועל רוח החוקים שמכוחם הוא פועל", וכן פנו לתקשורת "לרסן מאוויים קצרי טווח העלולים לבוא על חשבון שמירה על כללי האתיקה המקצועית".

      המסר שהתקבל היה שיש לבלום את מבקר המדינה שמא יחשוף פרשיות שהשתיקה יפה להן סביב ראש הממשלה ותיפקודו. התקשורת, האלקטרונית והכתובה, נתנה הד רחב למודעתם של החמישה, ובכך העצימה את המסר. אבל, השבועות הבאים, והוראתו של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד אהוד אולמרט, הוכיחו שהיה בסיס והיתה הצדקה לחקירותיו של מבקר המדינה.

      באותו יום עצמו, 02.11.06, פרסם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי את ההודעה הבאה, תחת הכותרת "כן לביקורת המדינה, לא לשחיתות השלטונית": "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי מוחה על ניסיונם של 5 פרופסורים, באמצעות מודעה ב"הארץ", לרפות את ידיו של מבקר המדינה ולפגוע במאבקו החיוני בתופעות השחיתות לכאורה הנחשפות שוב ושוב. חוג הפרופסורים מחזק את ידיו של מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, וקורא לו לבצע ביקורת יסודית וללא משוא פנים. חוג הפרופסורים פונה לכל מי שטוהר המידות יקר לו להצטרף לקריאה זו. רק מאבק נחוש ועקבי יוכל לבער את נגע השחיתות בצמרת השלטון". בניגוד למודעתם של חמשת הפרופסורים, הודעתו של חוג הפרופסורים כמעט שלא זכתה לאיזכור בתקשורת. מה השיקול לתת פרסום ותמריץ לקריאה שנועדה להגביל את פעילותו של מבקר המדינה, אבל לא לקריאה למבקר "לבצע ביקורת יסודית וללא משוא פנים"?

      ב-01.12.06 פורסמה מודעה בולטת ב"הארץ" מטעם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. המודעה, בחתימתם של 120 פרופסורים ודוקטורים ושל קצינים בכירים במילואים ומשפטנים, נועדה להעלות לדיון ציבורי ותקשורתי את השאלה: "האם מה שאסור לעשות למחבלים מותר לעשות ליהודים?" הדרישה היתה "לבטל את צווי ההרחקה שהוצאו נגד תושבים יהודים ביהודה ובשומרון, שמשמעותם 'הוצאתו של אדם ממקום מגוריו', מעשה שנפסל על-ידי בית המשפט העליון בראשות השופט אהרן ברק". כצפוי מראש, לא היתה כל התייחסות תקשורתית למודעת ענק זו. מדוע?

      ב-30.01.07 פורסמה מודעה בולטת ב"הארץ", באותו עמוד ובאותו גודל, מטעם 53 אלופים ותתי-אלופים במילואים, שקראה "לפעול בהקדם למינויו של אהוד ברק לשר הביטחון". כצפוי מראש, התקשורת, האלקטרונית והכתובה, נתנה הד רחב למודעה זו, ולמעשה הביעה דעה ברוח אותה מודעה.

      נשאלת השאלה, מה מריץ את התקשורת ומה גורם לה לעצב את סדר היום בכיוון כזה ולא אחר? מהם השיקולים של תקשורת המתיימרת להיות חוקרת, כשהיא מעצימה מודעה שכוונתה להגביל את מבקר המדינה? מהם השיקולים של תקשורת המתיימרת להיות מאוזנת, כשהיא מצביעה על אדם מסוים כמועמד הראוי לשמש שר ביטחון, על אף כשירותו השנויה במחלוקת, על-פי ניסיון העבר וכישלונותיו דווקא בתחום מומחיותו המקצועית? מהם השיקולים של תקשורת המתיימרת לחשוף עוולות ופגיעות בזכויות האזרח, כשהיא מתעלמת ממודעה בעניין זה?

      מלים רבות נאמרו לגבי תפקוד התקשורת והתייחסותה לעבריין מין שהורשע בפלילים אבל זכה לאהדה תקשורתית נרחבת לפני הרשעתו ואף לאחריה, או למי שבשלב זה נמצא בשלב של ערב הגשת כתב אישום נגדו בעבירות מין חמורות, אבל דינו כבר נחרץ בתקשורת. השאלות מטרידות: מה מוביל תקשורת לתת תמורה נוספת - חינם – לכסף ששולם עבור חלק מסוים מן המודעות? כיצד פועל המנגנון המוביל לאחידות משמימה עד כדי מסוכנת בהתנהגותה של התקשורת? כיצד פועל העדר, ומי נותן לו את קריאת הכיוון לשעוט באופן אחיד כמעט בכיוון זה או אחר?

      למרות ריבוי הערוצים ואפשרויות התחרות, האחידות - שנראית לעתים כמו תיאום עמדות - היא אולי המאפיין הבולט ביותר בתקשורת הישראלית. היא באה לידי ביטוי בהתייחסות העדר לשאלות גורליות רבות: ההתגייסות הכוללת כמעט למען "תהליך השלום", "גדר הביטחון" וה"הינתקות" בלי לחקור את הסיכונים ואת היחס בין העלות הגבוהה לתועלת המפוקפקת; הסירוב הגורף לתת במה לפקפוקים בגירסאות הרשמיות סביב רצח רבין או רצח הילד מוחמד אל-דורה, ככל הנראה בידי בני עמו; ההתלכדות סביב האתרוג התורן ובקרוב ככל הנראה קידום מתואם של האתרוגית התורנית.

      תומאס ג'פרסון אמר ש"חירותנו תלויה בחופש העיתונות, ואם חופש זה יוגבל לא נוכל להתקיים". אפילו ג'פרסון לא צפה מצב שבו העיתונות מגבילה את עצמה מדעת וגוזרת על עצמה ועלינו אחידות משמימה ואף מסוכנת.