הציצו לרגע בתדפיס של חשבון הבנק שלכם. לא, אל תחפשו את העלות של העמלות. תיכף נגיע לזה. בדקו כמה אתם משלמים מדי חודש לחברת הסלולר, 300-400 שקל בחודש? עכשיו העיפו מבט על ההוצאה שלכם על ביטוח רכב, גם כן סכום דומה? וכמה אתם מוציאים על דלק? 1,000 שקל בחודש? ועל ארנונה עוד 1,000 שקל? וכמה על כבלים/לוויין? עוד 200 שקל ומשהו?
ועכשיו נסו לנחש כמה אתם משלמים מדי חודש על שירותי בנקאות. בהנחה שאינכם צרכני אשראי כבדים עם מינוס עצום בחשבון, אתם משלמים מדי חודש כמה עשרות שקלים. לא יותר. ובכל זאת, הקימו לכבודכם ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור מדוע אתם משלמים כל כך הרבה עמלות לבנקים. לא הקימו ועדות כאלה לגבי הארנונה, לא לגבי חשבון הסלולר או הטלפון, לא לגבי חשבון ביטוח הבריאות שלכם ולא לגבי הסכום שאתם משלמים מדי חודש לתחנת הדלק, על אף שכל אלה עולים הרבה יותר.
הבנקים מונופוליסטים פחות מחברת החשמל ותרגילי המחירים שלהם "טריקיים" כמו אלה של חברות הסלולר. האותיות הקטנות אצלם קטנות כמו בפוליסות של חברות הביטוח, הגילוי הנאות שלהם לא נופל מזה של קופות החולים, והשירות שלהם מתקדם יותר מזה של הרשויות המקומיות. ועדיין הבנקים הם נותני שירות מהשנואים ביותר במשק, וכרגע הם הענף היחיד שרמת המחירים בו נתונה לבדיקה של ועדת חקירה.
אפשר למצוא שפע של סיבות פסיכולוגיות מדוע הבנקים כל כך שנואים ונתפשים כל כך רע. החל בעובדה שמדובר בשירות לא מוחשי ("אני נותן להם את הכסף שלי והם עוד גובים על זה עמלה?") וכלה בחיכוך הלא נעים כשאנחנו בצרה ("חדווה מהבנק מתקשרת להגיד שחזר צ'ק").
אבל נניח לסיבות הפסיכולוגיות ונתמקד בהיבטים הכלכליים-עסקיים. בשנים האחרונות נהפכו הבנקים לגופים שנואים בעיקר מכיוון שהציבור מבין בדיוק איך הם מתפרנסים. ככל שהגילוי הנאות גדל, כך נחשפים עיוותים, עמלות מפוקפקות ורמת תחרות נמוכה - וכך גדל גם התיעוב של הציבור כלפי הבנקים.
בשנים האחרונות חלו שני שינויים מרכזיים שחידדו את המגמה הזו. הראשון, זינוק חד ברמות השכר שמושכים מנהלי הבנקים ועובדי הבנקים עד כדי איבוד פרופורציה. השני, לאחר שנים שבהן הלקוחות לא ידעו כמה גובים מהם, החלת חובת גילוי נאות לפני שלוש שנים, שמחייבת את הבנקים לדווח כמה עולה לנו כל שירות.
ופתאום, השירותים הבנקאיים קיבלו תג מחיר שלא היה להם קודם. פתאום כל לקוח יודע כמה עולה לו למשוך 200 שקל בכספומט, כמה עולה להפקיד צ'ק ומהי עמלת שורה. וכאשר המידע על השכר השערורייתי נחשף ברבים, והמידע הפרטני על עלות השירותים ללקוחות מתגלה - כל לקוח יכול לעשות בעצמו את החשבון, ולהחליט שהעמלות שהוא משלם נועדו לפרנס את שכר המנהלים המתוגמלים ביותר במשק ואת שכר עובדי הבנקים שנהפכו (יחד עם עובדי חברת החשמל) לשכירים המתוגמלים ביותר בישראל. אי אפשר להגיע לרמות שכר כאלה ללא עמלות שמנמנות וללא ריביות גבוהות (שתורמות לבנקים יותר מהעמלות).
הבנקאים הזמינו על עצמם את ועדת החקירה ואת ההתערבות הרגולטורית בכך שהיו אטומים. הבנקים לא זיהו שהלקוחות מתחילים להבין איך הם עובדים, ובעיקר טעו כשלא פעלו די כדי להתייעל ולצמצם את נקודת החיכוך הכואבת שלהם עם הלקוחות - משכורות מנופחות ועמלות גבוהות ומוזרות.
למה אנחנו מתעבים את הבנקים?
סמי פרץ
9.2.2007 / 10:18