קראדי, קח דוגמה מחלוץ

ממצאי סקר שביעות רצון האזרחים משירותי המשטרה 2006 התפרסם שלשום בקול תרועה. אלא שעם היוודע רצח הפרופ' דוד ניב נדמו הקולות, ועל סדר היום נותר הרצח ללא קצה חוט המוביל לפענוח.

הסקר - איך לא? - הצביע על שביעות רצון מהתנהגות השוטרים בכל הנוגע לאדיבות, יחס השוטרים לאזרחים, ביצוע תפקיד השוטרים ועוד. יש לי שאלה: מתי בפעם האחרונה התקשרתם, אתם, מפכ''ל המשטרה או השר לביטחון פנים, למוקד 100?
אם רב ניצב משה קראדי או השר אבי דיכטר היו מתקשרים לשם ונתקלים בהמתנה ללא קץ וחוסר אונים – לעיתים - מצד המשיבים במוקד, יכול להיות שהם לא היו ממהרים לפרסם את הדו''ח המדובר. במקום זאת היו מכריזים, בוודאי, על מהפך בשירות הלקוחות ומושיבים במקום הכי חשוף של המשטרה את הכוחות היותר משובחים של המערכת.

קשה להסכים עם התוצאות החיוביות הגורפות של הדו''ח המצביע על עלייה בשביעות רצון האזרחים משירותי המשטרה בשנת 2006. לא רק משום שללכת לבד ברחוב, גם אם מחוברים לסלולרי המקושר למוקד מצוקה זו משימה לא בטוחה, אלא בעיקר כי העובדות בשטח קשות ומכאיבות: רצח אדם מהוגן ברחוב ראשי במרכז הארץ, שנסע אחרי העבודה לביתו. שבוע קודם, יום שישי לפנות בוקר – שני צעירים נורו למוות בפיצוציה בבאר שבע. חברם נפצע קשה. ימים אחדים לפני כן נרצח 'מוכר למשטרה' באמצע רחוב בדרום תל אביב. אבל עבור המשטרה חיסולי חשבונות הם עוד מאבק פנימי של העולם התחתון שתוצאתם פחות יעדים למעקב וחקירות סמויות.

יש אזורים במדינה שהפכו למוקדי פשיעה שהמשטרה משתדלת שלא להיכנס אליהם, ודי להיזכר במקרה של החקלאי מהדרום שירה בבדווים שפרצו לחוותו והוא - לאחר שנואש מסיוע המשטרה במיגור גניבות חקלאיות, החליט לעשות לביטחון ביתו ורכושו – ירה וקטל. היום הוא עומד לדין. ואם לא די בכך: שופט בית המשפט העליון בדימוס, מנחם אילון ואשתו, נפלו קורבן לשוד אלים בביתם בשכונת רחביה בירושלים, שבועיים אחרי שוד אלים של ישישה בחיפה שרק שלשום שבה להכרתה. לאלו יש להוסיף את רצח הצעירה מעיין בן חורין ז''ל מגוש שגב שבחסות צו איסור פרסום גורף על פרטי והתקדמות החקירה כמעט ונמחק מסדר היום הציבורי. ועוד לא נאמר דבר על בריחת בני סלע ועציר נוסף תושב קלקיליה שנמלט מבית המשפט בפתח תקווה ולא אותר עד היום, הריגת ערבי בישוב בוואדי ערה בשל 'עירנות ותפקוד יתר' של שוטר בעת חיפוש בביתו ומקרים אחרים שנסגרים מחוסר עניין לציבור אבל כן ממשיכים ומציקים לנוגעים בהם. ובין לבין, אירועים נוספים של אלימות, התאבדות ורצח ואירועים בעלי זיקה פלילית שלא פורסמו באמצעי התקשורת, כי החדשות האחרות מזירות צה"ל, הממשלה ומזג האוויר תפסו מקום נכבד יותר. ונזכיר גם את הקשיים ומשך הזמן עד לפענוח רצח השופט עדי אזר והרצח הבלתי מפוענח – עדיין - של עו''ד ענת פלינר ז''ל מרמת השרון. וכמובן שיש נוספים.

אין להתעלם מהעובדה שאזורי יוקרה רבים במדינת ישראל, וכאלו הנושקים להם, מאובטחים באופן עצמאי ובתשלום מלא על ידי המתגוררים שם. הם אינם סומכים על המשטרה. בשני מקרי הרצח האחרונים בצפון הזעיקו ההורים חוקרים פרטיים וכל מילה על כך מיותרת.

כשהגיע אבי דיכטר, ראש השב''כ לשעבר, אל כחולי המדים ניבאו לו גדולות ונצורות. הוא יצא לעולם הגדול ורכש מיומנויות לחימה בפשיעה ישירות מהלוחם האמיץ רודי ג'וליאני בניו יורק. שנה אחרי הוא עדיין לא הוכיח כי הבין ויישם את הוראות השימוש בזירה המקומית. אחרת, איך אפשר להסביר שמספר הנרצחים בשבוע משתווה למספר ההרוגים בתאונות דרכים?

מה שהיה הוא כנראה מה שיש ומה שיהיה; ואין זה משנה גם מי עומד בראש המשטרה או המשרד לביטחון פנים, כי בפועל צריך שוטרים טובים בשרות הזה. לכן, רצוי שמודעת הדרושים הבאה של המשטרה תישא את הכותרת: דרושים יוצאי יחידות מובחרות ל"סיירת מפכ"ל" למען בטחון תושבי מדינת ישראל. ובינתיים רצוי שמפכ''ל המשטרה והשר לביטחון פנים יקחו דוגמה מרב אלוף דן חלוץ ויעשו חשבון נפש עם עצמם ויבחנו אם זה באמת המקום הנכון עבורם כי לנו, אזרחי המדינה, מגיע לישון בשקט וללכת בטוחים ברחובות.