12 שנים של השפלה.

היא שכבה על שולחן הבדיקות הגינקולוגיות ומסביבה קבוצת מתמחים.
הם באו לראות תופעה - אשה עם צמיחה מוגברת של שיער בגוף. "אחד המתמחים
ראה וקרא לאחרים שיבואו. זו היתה מציאה - הזדמנות לראות אשה שאפילו
לא מסתירה את זה", היא נזכרת במרירות. "בטח שלא הסתרתי. ראיתי את עצמי
כאובייקט של המערכת, וככזו את שוללת את התחושות שהיו אמורות לעלות באופן
טבעי במצב כזה. אינך חשה בושה. גם לא הבנתי שיש קשר בין זה לבין ההורמונים
שאני מקבלת. אף אחד לא טרח להסביר לי.
"אני זוכרת את התמונה כאחד השיאים בהשפלה שחוויתי במשך 12 השנים שבהן
ניסינו להביא לעולם ילד. לא תמיד חוויתי את תחושת ההשפלה במהלך הטיפולים:
ההרגשה התהוותה רק לאחר שיצאתי מהמעגל האינטנסיווי של הטיפול". סיפורה
של א"ר אינו יוצא דופן - אלפי נשים יכולות לספר אותו בגרסה זו או אחרת.
היא פשוט ניחנה ביכולות התבוננות וניתוח שמקנות לסיפור שלה נופך מיוחד.
העובדה שהיא עצמה עובדת במערכת הבריאות ובתחום האקדמי מוסיפה לתובנות
שלה על תעשיית ההפריה בישראל.
א"ר טופלה בידי בכירי הגינקולוגים באזור המרכז. לה אין כל רתיעה מלחשוף
את שמותיהם. להיפך, היא רוצה להישיר אליהם מבט ולומר מה היא חושבת עליהם.
סיפורים דומים סופרו על רופאים אלה ואחרים במשך שנים. כולם שתקו, עד
שמספר המקרים הגיע למאסה קריטית והתגלה קצה הקרחון - בפרשת החשד בסחר
בביציות, שאותה חשף רן רזניק ב"הארץ" ואשר נחקרת במשטרה.
בגיל 28 פנתה א"ר לרופא בגלל בעיה אנדוקרינית, וזה אמר לה כי אם היא
רוצה ילד, עליה לעבור טיפולי פריון, משום שיש לה בעיות ביוץ. א"ר לא
היתה משוכנעת בכלל שהיא רוצה ילד בשלב זה, ובדיעבד גם התברר שלא היתה
לה ממש בעיה לבייץ. אבל כך היא נשאבה לתוך המערבולת. במשך שנתיים טופלה
באמצעות איקאקלומין, תרופה הורמונלית לעידוד ביוץ הניתנת בשלב הראשון
של מרבית טיפולי הפוריות. בינתיים התגלה כי לבעלה יש ספירת זרע נמוכה
והוא עבר צנתור בוורידי האשכים. הספירה עלתה, א"ר הצמיחה פלומת שיער
על פניה, אבל הריון לא היה.
הם החליטו להחליף רופא. הרופא החדש מיד איבחן שנפח הזרע של בעלה גדול
מדי וקבע שיש בו זיהום. במשך שנה נטל בעלה אנטיביוטיקה, אך הרופא לא
בדק אם היא השפיעה על הזרע. "למה לא? כי את הבדיקה הספציפית ההיא עשו
בזמנו רק בבית חולים שהיה בתחרות קשה עם זה שבו אני טופלתי", היא אומרת.
בינתיים א"ר עלתה כיתה. לא עוד איקאקלומין, החלש יחסית, אלא פרגונל,
גם הוא הורמון לעידוד ביוץ. טיפול הפרגונל הראשון גרם גירוי יתר של
שחלותיה - מצאו בהן ציסטות בקוטר 10 סנטימטר כל אחת - והיא אושפזה למשך
ארבעה ימים.
בתום שנתיים של טיפולים מסוג זה החליטו א"ר ובעלה לעשות הפסקה. "חלפו
כבר ארבע שנים של טיפול - שנים שיש בהן פוטנציאל לפריחה עצומה לאשה.
הקריירה שלי החלה לנסוק והעדפתי להשקיע את עצמי במקום שבו נוגעים בהצלחה
ולא בכישלונות רצופים". באתנחתה הזאת אגרה א"ר כוחות נפשיים, השילה
מעליה את הקילוגרמים שצברה גם בגלל הטיפול ההורמונלי, החלה בטיפולים
למריטת שיער באמצעות מחט חשמלית, שהקלו בהתמודדות עם השיעור, וחזרה
למסלול הטיפולים. עכשיו, נאמר לה, צריך לעבור לטיפולי מבחנה.
"תורמת ומממנת
הואיל ובבית החולים שבו טופלה לא ביצעו אז טיפולים כאלה, היא עברה לרופא
אחר. הוא התחיל הכל מחדש, כאילו מעולם לא קיבלה הורמונים. כאשר סיפרה
לרופא, מנהל מחלקה, על בעיית הנפח בזרעו של בעלה, אמר עמיתו שנכח במקום,
"שטויות. זה רק מעיד שיש לו אורגזמה חזקה".
שנה קיבלה פרגונל, והשיעור גבר. "אף אחד לא חשב שאולי אפשר לתת לי תרופה
פחות חזקה, שאולי איננה יוצרת תופעת לוואי קשה כל כך. חוסר ההתייחסות
של הרופאים לכך יצר אצלי תחושה שכזו אני, ללא קשר למניפולציות ההורמונליות
שעשו לי, ועם זה צריך להתמודד", היא אומרת.
ואז הגיע היום הגדול. מנהל המחלקה להפריה חוץ-גופית קרא לא"ר ואמר שהוא
רוצה לנסות להפרות את הביציות שלה במבחנה. אולם, הוא אמר, התור לטיפולי
מבחנה מאוד ארוך "ואת מייצרת הרבה ביציות". הוא הציע לפיכך לעשות את
הטיפול בבית חולים פרטי. "שם תתרמי חלק מהביציות וכך תממני חלק מהטיפול",
אמר לה. היא הסכימה. "רק לאחר עשרות טיפולים שעברתי הבנתי שהאמירה 'את
מייצרת הרבה ביציות' איננה נכונה. לי באופן טבעי יש ביצית אחת לחודש,
אבל הרופאים מנצלים את המנגנון הפיסיולוגי שלי ושל נשים שכמותי ומפעילים
מניפולציות רפואיות כדי למכור ביציות רבות ובאיכות נמוכה".
דקות ספורות לפני שנכנסה לחדר הניתוח פנתה לרופא שהיה אמור לבצע את
שאיבת הביציות ושאלה איזו הנחה תקבל תמורת הביציות ש"תתרום". "הוא נדהם
מהשאלה, הסתכל עלי כאילו עברתי איזו עבירת נימוסים חמורה מאוד, ואמר,
'אני רופא. אתי לא מדברים על כסף'. את מבינה? לוקחים ממך אלפי שקלים
בעבור שירות, אבל לא מאפשרים לך סטטוס של צרכן, כי מה פתאום - זו רפואה,
זה לא שוק. וכך קורה, שלמרות שיש בגופך משאב נדיר - ביציות לתרומה -
מתברר שזה לא מספיק כדי שתוכלי לנהל משא ומתן על מחיר הביציות שלך ועל
הכמות שאת מוכנה לתרום".
לקראת הטיפול הגבירו לא"ר את מינון הפרגונל - במקום אמפולה אחת ביום
עלו לשלוש. "השחלות שלי היו נפוחות מביציות, ואז רוקנו אותי. שאבו את
כולן - 24 ביציות - והעבירו 12 לאשה אחרת". במכתב שנתן לה הרופא נכתב
כי נשאבו ממנה 12 ביציות בלבד. הביציות ש"תרמה" אכן זיכו אותה בהנחה
- היא שילמה 3,000 שקלים במקום 5,000.
את הביציות שנותרו הכניסו למבחנה עם זרעו של בעלה. הפריה לא התרחשה,
ומנהל המחלקה בישר לבני הזוג כי הסיבה לכישלון היא זיהום בזרע. "אמרתי
להם: 'התעלמתם מדיאגנוזה קודמת, שאבתם לי ביציות, השארתם לי בטן חלולה,
ועכשיו אתם מספרים לי שלבעלי יש זיהום? הרמתי את קולי, והתרסה שכזו
בפני רופא היתה בהחלט אירוע חריג במחלקה".
"לא יכול להזיק
אחרי שבעלה טופל שוב באנטיביוטיקה הוחלט לבצע שאיבה נוספת. כמחווה לא"ר
- כנראה משום שהבינו כ