נקודת ה-D: ברור שהיהודים אשמים ב-11/9

הכי קל להשמיץ את הבחירה של אולמרט בפרופ' פרידמן לשר המשפטים. זה כמעט מתבקש. מה זאת אומרת מתבקש? זו ממש חובתנו האזרחית במדינת הגמדים למצוא אג'נדות נסתרות לכל מהלך פוליטי באשר הוא: "אולמרט מפנה אצבע משולשת כלפי מערכת המשפט בישראל" (ביילין), "ראש הממשלה מכריז מלחמה על בית המשפט העליון" (גורמים בבית המשפט, "ידיעות אחרונות"), "סדין אדום" (שמעון שיפר), "מינוי שהוא בבחינת ניקור עיני מערכת המשפט ונשיאתו" ("הארץ") ועוד דעות והשגות שהתעופפו לכל עבר בימים האחרונים.

וכמעט אף אחד לא עוצר. רק בודדים מעלים את האופציה שאולי במקרה, בטעות, ברגע של חולשה הפסיק ראש הממשלה לעסוק באינטרסים אישיים שלו ופעל פשוט לטובת המדינה. מעטים מצליחים להאמין שאולי הוא חדל לרגע מלרקום מזימות, הפסיק לתחבל תחבולות ולנסות להרע ופשוט פעל לטובת מערכת המשפט וטובת כולנו? האם זו אפשרות כל כך בלתי מתקבלת על הדעת?

הרי מרביתנו (האזרחים, המנוהלים, התמימים) אינו מכיר את פרופסור פרידמן. אין לנו כלים לבחון את יכולותיו או התאמתו לתפקיד מלבד הגיון בריא והסקת מסקנות ממה שנודע. אז אנחנו קוראים שהפרופסור בן ה- 71, ניהל קריירה בלתי מבוטלת בתחום המשפט: הוא הקים בית ספר למשפטים, שימש דיקן פקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, עסק בהוראת המקצוע ואפילו זכה בשורת פרסים יוקרתיים ובהם פרס ישראל למשפט.

נשמע לכם נורא? נשמע כמו טעות טראגית? נשמע כמו מינוי אינו הולם של אדם שאינו מתאים?

נכון, קראנו גם שהוא ביקר בשנים האחרונות את מערכת המשפט, את היועץ מזוז וכן, אפילו את הפרקליט שנדר. מה האסון? מה רע? האם שר משפטים מקצועי עם ביצים ואג'נדה הוא בהכרח אופציה פחות טובה משר פוליטי עם ידע בניהול טקסים, חבר מפלגה ש'מגיע לו' השואף רק לשרוד? אתם באמת חושבים? אולי לא? ויכול להיות שכן. ייתכן שנגלה בעוד מספר חודשים כי נעשתה טעות. עלול להגיע יום ויתברר כי אולמרט שגה ולא בפעם הראשונה. אולי אפילו פעל מתוך אינטרס אישי. אולי. אבל היום הזה עוד לא כאן. ומעבר לספקולציות וניחושים, השערות ותיאוריות קונספירציה אין לנו באמת כלים לדעת מה עמד מאחורי המינוי ומה תהיה התוצאה שלו.

וקצת מעייף החופש הבלתי מרוסן שנוטלים לעצמם הספקולנטים במדינת הגמדים. קצת מוגזם. הכל מותר, אין רגע של חסד ואף לא מילימטר של הנחה. 'אם ראש הממשלה בחר את פרידמן ולא מישהו אחר, חייב להיות טעם לפגם. חייבת להיות אג'נדה נסתרת מאחוריה'.

אני לא קובעת שלא. אני לא משוכנעת שכן. אני רק רוצה להציע אלטרנטיבה: שאולי.
אולי ייתכן, רק ייתכן, בטעות, במקרה ובשגגה, שנעשתה כאן בחירה נקייה, מתוך שיקולים מקצועיים, בחירה שסופה יהיה טוב. יכול להיות שאולי?