המסע הקלאסי מגיע לקצו

התפיסה הכללית גורסת שבעונה השלישית של "מסע בין כוכבים - הסדרה המקורית" הדברים התחילו להידרדר. הסיבה אולי היא העזיבה של ג'ין ל. קון (אחד מהתסריטאים הראשיים של הסדרה) וג'ין רודנברי.

במידה גדולה זה היה נכון, אך זה לא שלא היו פרקים מצוינים בעונה. פשוט צריך לחפש בנרות כדי למצוא אותם. הפרק הפותח, לדוגמה "המוח של ספוק" לא היה אחד מהם. עפ"י הטיוטה הראשונה של קון הפרק היה הרכב ביזארי בו חייזרים גונבים את המוח של ספוק כדי להשתמש בו כמקור אנרגיה לכוכב שלהם.
"אני משער" אומר דיוויד גרולד (תסריטאי של הסדרה) "שהפרק הנ"ל היה הדרך של ג'ין ל. קון להקניט את רודנברי, או כדי להראות לכולם שהוא לא מרוצה מהדרך הרצינית שהסדרה לוקחת את עצמה. זאת בנוסף לעובדה שכולם היו בפאניקה שלא היו כל - כך הרבה תסריטים לצלם. בכלל ניהול מסע בין כוכבים היה ניהול על בסיס פתירת משברים. כנראה שמישהו ניגש לקון ואמר לו "אנחנו צריכים תסריט במהירות האפשרית. האם אתה יכול לעשות זאת?" וקון עשה זאת, תחת שם בדוי. הוא לרגע לא חשב שייקחו את הפרק הזה ברצינות. בכלל, אני לא חושב שאפשר לקחת את הפרק הזה ברצינות, צריך לקחת אותו כבדיחה. לקון היה בדיוק את חוש ההומור כדי לעשות שטויות מהסוג הזה. והוא רצה קצת לצחוק על כל הרעיון של מסע בין כוכבים, בגלל שאנשים התחילו לקחת אותו קצת יותר מידי ברצינות."

ב"מאורע אנטרפרייז" הצוות נשלח למשימה סודית לחדור לשטח המפורז הרומולני ולגנוב מכשיר מיסוך מאחת מהחלליות שלהם. בדרך יש איזה קטע רומנטי בין ספוק לקומנדר הרומולנית, ולקירק ניתנת ההזדמנות לחדד את אוזניו בניתוח כדי להידמות לרומולני.
"בוא נודה בזה" אומרת דורותי פונטנה "הסצנה הרומנטית בין ספוק והקומנדר לא הייתה במקום. כל רומולני ששווה משהו היה ישר חושד בספוק משום שהגזעים מקורבים, וכן, מתקן המיסוך היה אמור להיות משהו קטן, בגודל של שעון יד בערך, כדי שאפשר יהיה להחביא אותו בקלות, אך במקום זה, קירק רץ עם משהו שנראה כמו מנורה. ויזואלית זה היה טיפשי, רעיונית זה היה רע!"

ב"תסמונת גן עדן" תאונה גורמת לקירק לאבד את הזיכרון והוא מפתח זהות חדשה בחברה אינדיאנית חייזרית, מתחתן, ואשתו נכנסת להריון.
מרגרט ארמן, תסריטאית הפרק, נזכרת:"המחשבה שלי הייתה, שאחרי שהאנשים האלה נמצאים על חללית שנים על גבי שנים, הם מפתחים געגוע מסוים לחיים הפשוטים של כדור הארץ ,אז תהיתי מה יקרה אם הם יגיעו עם הרצון הזה לכוכב שהחיים עליו פשוטים ואידיאלים. משהו כמו גן עדן, עם מקומיים חברותיים וכד'. מפה פיתחתי את הרעיון כמו שהוא נראה על המסך. חשבתי שחבל שלא היה איזה מונולוג של קירק על רצון לחיים פשוטים, ז"א ממש לתת לו תסמונת גן עדן, אך המפיק פרד פרייברגר רצה יותר אקשן. במקור הייתה קצת יותר בניית דמות".
"בכנות, לא אהבתי את הפרק הזה" אומר פרייברגר "הוא לא יצא טוב כמו שחשבתי שהוא יצא. היה חסר לי משהו. הדבר הטוב שהיה בפרק הזה הוא שצילמנו מחוץ לאולפן בשטח אמיתי, דבר שהיה נדיר בעונה השלישית. אני חושב שזאת אחת הסיבות שרציתי לעשות את הפרק הזה מלכתחילה".

"והילדים יובילו" היה חידוש מאכזב של "מירי" מהעונה הראשונה, שבו ילדים מתוגברים שכלית משתלטים על האנטרפרייז, ובעצם עושים את רצון החייזר גורגון.
"כדי להגביר את הרייטינג, רצינו לעשות משהו שונה" מסביר פרייברגר "במקרה הזה המיוחד היה בליהוק. אז ליהקנו את העו"ד מלווין בלי בתור גורגון. זה יהיה יכול להיות פרק יותר טוב. חשבתי שהרעיון היה טוב, אבל זה לא היה חזק כמו שזה היה יכול להיות. בעצם, אני לא חושב שזה העלה את הרייטינג בכלל".

ב"האם אין אמת ביופי?" אנו פוגשים את המדוזות. גזע של קטעי אנרגיה שכל כך איום להסתכל עליהם, שהם גורמים לבני אדם להשתגע.
הבמאי ראלף סנסנסקי אומר: "הבעיה שלי עם הפרק הייתה שהם ניסו לעשות ממנו סרט מפלצות סוג ב'. כל הצילומים שחתכו וכל האפקטים עם האור… הם כל הזמן ניסו ליצור אימה בדרך מאד מלאכותית . לדעתי עצם העריכה שעשו מעליבה לצופים, משום שזה יצר הרגשה שאנו אומרים להם מתי להיות מתוחים. זה הנחה את הדמיון ולדעתי קהל הצופים חכם מדי בשביל דברים כאלה".

קירק, ספוק, מקוי, וצ'כוב מוצאים את עצמם כחלק מהקרב המפורסם באו.קיי קורל כעונש שלא צייתו לחייזר בפרק "צלליתו של האקדח"
"כשג'ין קון הגיש את הטיוטה הראשונה, האירוע באמת היה בעיירה קטנה במערב הפרוע" אומר פרייברגר "בובי ג'סטמן ואנוכי חשבנו איך אפשר לשפר את הפרק ולכן לבסוף יצרנו עיירה סוריאליסטית כדי לנסות ולתת לפרק איזו שהיא תחושה של חוץ – עולמיות. וינסנט מקוויטי היה במאי מעולה. אני חושב שהוא עשה דברים נפלאים עם הפרק הזה ובכלליות הפרק יצא לא רע, והייתה לי תחושה טובה משום שזה הפרק הראשון בסדרה שהפקתי, למרות שהוא שודר מאוחר יותר בעונה".

ב"יומה של היונה" ישות מעניקה חיי נצח לשני קצינים - אחד קלינגוני ואחד של הפדרציה, שגורלם נחרץ להיאבק לעד באנטרפרייז.
"יומה של היונה הייתה התגובה שלי לויטנאם באותה תקופה" אומר כותב הפרק ג'רמי ביקסבי "רציתי לכתוב סיפור על שלום. הסיפור המקורי שלי הוא בסגנון שנות ה - 60 המאוחרות. הוא אפילו הסתיים במצעד שלום, שתודה לאל הוציאו מהתסריט.
"אם לוקחים בחשבון את מגבלותינו, הפרק יצא טוב, בין היתר גם בגלל המשחק המצוין של מייקל אנסארה בתור קאנג" אומר פרייברגר.

ב"העולם הוא חלול, ואנוכי נגעתי בשמיים", מה שנראה כאסטרואיד הוא בעצם חללית מסווית שעושה דרכה לכוכב של הפדרציה. קירק וספוק צריכים לגלות את סודות המחשב של החללית כדי לשנות את מסלולה ולהציל אינספור חיים. בינתיים מקוי מגלה שהוא גוסס ממחלה ממארת, מתאהב באחת ממתגוררי האנטרפרייז (יונדה), ובוחר לבלות איתה את שארית ימי חייו, כמובן שלבסוף מוצאים תרופה.
"זו הייתה פרשיית אוהבים בשביל מקוי" נזכר פרייברגר "ניסיתי לפזר חומר בין השחקנים ולתת לדפורסט קלי חומר קצת יותר בשרי משום שהוא תמיד היה סתם תלוי באוויר בלי לעשות משהו מיוחד, ותמיד אהבתי את הרעיון