"טווח הגילוי הרצוי הינו כאלף מטר. חשוב לזכור שלאקדח הלייזר טווחי הפעלה חוקיים העומדים כיום על 600 מטר ביום ו-300 מטר בלילה. אם תבוצע היריה הראשונה בתוך מעטפת טווחים זו, הסיכוי להצליח לבלום יהיה קטן מאוד בגלל קריאת המהירות המיידית. אבל במקרים רבים מבוצע ירי ראשוני בטווח הגדול מהטווח החוקי, ונוכל לגלותו כדי לבלום לפני היריה השנייה" (מגזין "בלייזר" מחנך את קוראיו להתחמק ממכמונת המשטרה בשפה המקצועית)
אחלה דבר הבלייזר הזה. באמת. איך אומרים האוטובוסים, סוף סוף יש מגזין לגברים. באמת סוף סוף. ואני אומר את זה לא כפרסומת, כגבר. נשבר הזין מכל המגזינים לפייגעלך, תנו לי עוד מכתב העת הנפלא הזה מבית "ידיעות תקשורת".
האם יש בכלל צורך במגזין לגברים? "בלייזר", מעצם קיומו, טוען שכן. ואולם, ליאור נעמן, עורך הפלא, עיטר את מאמר הפתיחה שלו בכותרת "למה אתם לא צריכים את המגזין הזה". יענו, הפוך על הפוך. אנחנו, הגברים, לא צריכים באמת את "הפרופיל המעמיק של עפר שלח על ששת החודשים הקשים בחייו של קלינטון", או את מדור הגאדג'טס, עם השיפור החדש לפאלם. אנחנו לא צריכים, אבל בגלל זה אנחנו רוצים, כי בא לנו משהו כזה שהוא לא הכרחי. שהוא ככה בסבבה. נו, זה עניין של גברים. מחוכם, לא?
בעיקרון, "בלייזר" הוא מגזין מחנך. אלמנט מובן לחלוטין, לאור העובדה שהוא תעתיק אפטר שייבי לצבעוני עקרות הבית הנבובים. הוא לא מתבייש לחזור על המנטרה "אנחנו נלמד אותך". אין בכך שום בושה. הגבר המודרני של היום לא צריך לפחד ללמוד דברים חדשים. העניין הוא ששום דבר שנלמד כאן אינו חדש. החומר הזה מוכנס למוחו של כל זכר מהרגע שההורים מלבישים אותו בחליפה הכחולה ולא הוורודה. בני אדם הם חיות מסכנות.
אני ממש מת להכניס דוגמאות מהעיתון. רשימת הנושאים מדברת בעד עצמה. לבד משינון רזי ההתחמקות מהמשטרה (שכן גבר צריך לדעת לשים גז ללא חשש), לומדים כאן גם כיצד להמשיך לגלוש באתרים כחולים מבלי שהבוס יתפוס אותך ("אוהב ציצים? ישבנים?"), יש תשעה עמודים הסוקרים מכוניות, ארבעה עמודי גאדג'טס, אחד עשר עמודי ספורט, מספר כתבות ("עיתונאי הפורנו המפורסם בעולם", "הם חצו ביחד חצי עולם על שני גלגלים, ובכל זאת נשארו חברים"), 43 משפטים על החיים ותמונה מפחידה אחת של סטף ורטהיימר, תעשיין, 75, אב לארבעה ("צריך ואפשר ללמוד המון מטורקיה"). מה עוד צריך גבר?
עוד הרבה מסתבר. יש כאן גם מדור בריאות, מדור כושר (איך לעשות קוביות בבטן), מדור אוכל ("לא משנה איזה מין גבר אתה, העיקר שתדע לבשל מנה אחת לפחות"). מדורי הסיגרים והיינות, סליחה, ה"חיים טובים", אינם נפקדים, וכך, כמובן, גם מדור ה"נשק". מה שנקרא, לחם.
מה עוד? מדור זוגיות, שנותן, בין השאר, חוקים למסע קניות עם האשה, כגון "ככל שהפריט שימושי פחות, היא תאהב אותו יותר" (שכן אם כבר מקבעים את עצמנו בסטריאוטיפים, למה שלא נעשה זאת למין השני). יש כאן מדריך לרכישת מערכת קולנוע ביתית (לא הכי צפוי..), מדור אופנה שכאילו מראה ימים ומצבי רוח מארונו של איציק זהר, ומדור סקס שמבסס גם הוא חוקים נאורים ("אם אתה מעל גיל 25 ועדיין מלקק לה את האוזן זה הזמן להפסיק"; "אל תשבור את הראש: לא במקרה הקאמה-סוטרה הוא ספר איורים").
אחד מהחלקים האהובים עליי במיוחד הוא מדור העונה לשם "אבא". כאן ילמד הגבר הסקרן מה עושים כאשר הילד שלו הוא החנון שחוטף מכות בבית הספר, או כיצד לחנך את אותו צאצא לתפארת הקפיטליזם. גם כאן מוגשות התובנות בסעיפים - "הקפד לתת להם דמי כיס, סכום קבוע במועד קבוע"; "הסבר להם את הפעולות הבנקאיות הבסיסיות"; אמא!
"בלייזר", אחרי הכל, מתאר קווים לדמותו של יצור די מגעיל. יצור שהוא לא יותר מילד טיפש, תאוותן ובן ארבעים, שבוי במוסכמות הכובלות אותו להתנהגות רדודה, עלובה, משעממת ובלתי מוסרית. "בלייזר" הוא נציג של תופעה רעה. הוא כלי לחינוך וקיבוע במסווה של סתם עוד שעשוע לגבר, שמצטייר על פיו כחרמן, אידיוט, אשף וגרופי של כללי הקפיטליזם, כזה שאוהב בסך הכל אוכל טוב, בירה טובה, משחק כדורגל טוב ומציצה הגונה.
ראית את הקוס האווירו-דינמי במדור הגאדג'טס?
21.8.2001 / 10:32