עשר שנים חלפו מאז הלילה בו התנגשו שני מסוקי צה"ל, שנשאו 73 חיילים ללבנון. עשור אחרי התאונה הקשה ביותר בתולדות הצבא, ההורים השכולים מרגישים שהמדינה שכחה אותם. רבים מהם נאבקים בקשיי פרנסה, חלקם לא מסוגלים להמשיך לעבוד. האנדרטה לזכר הבנים, שאמורה לעמוד במקום נפילתו של אחד המסוקים סמוך לקיבוץ דפנה, נמצאת בתחילת הקמתה - אחרי שנים של בירוקרטיה, כשלהשלמת בנייתה עדיין חסרים תקציבים. הכאב על מותם של הבנים גדל והולך, וכך גם התסכול והמרמור.
אלי בן שם, אביו של קובי ז"ל, בחר לתעל את האובדן לאפיקים של עשייה. הוא מכהן כיו"ר [[יד לבנים]], ומבלה חלק גדול לזמנו במלחמה למען ההורים השכולים. כעת הוא נאבק כדי שהאנדרטה לזכר הבנים תושלם, ותהווה לא רק תזכורת תמידית לאסון אלא גם גן פורח עבור מטיילים ומקום שחיילים יוכלו ללמוד בו על מורשת קרב.
אין כסף לאנדרטה
"האנדרטה הייתה צריכה להבנות לטעמי כמה חודשים אחרי האסון", הוא אומר. "מאוד חרה לנו שבקיבוץ דפנה שכחו שהילדים שלנו עלו ללבנון כדי לשמור עליהם. שבע שנים לא יכולנו להקים אנדרטה בגלל רשעות של אנשים ובצע כסף. לבסוף התחלפה ההנהלה בקיבוץ, קיבלנו את האישורים המתאימים והתחילה העבודה. כעת יש בעיה כספית".
האנדרטה תתפרס על 11 דונם של מדשאות, שעליהן יוצבו 73 אבנים. משרד הביטחון הקציב 450 אלף שקלים לבנייתה, סכום שלא מגרד את העלות הכוללת שלושה מיליון שקלים. את שאר הכסף אוספים ההורים בכוחות עצמם, "כמו עניים בפתח" בלשונו של בן שם. לפני כמה שבועות הלוו הורים שכולים לעמותה 200 אלף שקלים, כדי שתוכל לשלם צ'קים. "האנדרטה היא לזכר האסון הגדול ביותר בתולדות צה"ל, וראוי שהממשלה תעזור ולא תפילו עלינו הכל", אומר בן שם.
"משפחות שלמות לא התאוששו"
התקציב החסר לבניית האנדרטה נראה כמעט שולי לעומת המחסור שבו חיים חלק מההורים. "משפחות שלמות לא התאוששו מהאסון", מעיד בן שם, שבתוקף תפקידו מקבל מדי יום שיחות של הורים במצוקה. "אנשים לא יוצאים לעבודה, מסתגרים בתוך עצמם. הציבור בישראל משוכנע שהמדינה נושאת את ההורים השכולים על כפיים ומטפלת בהם, וזה לא נכון. גם על הזכויות שלנו אנחנו צריכים להיאבק. אנחנו צריכים לעבור מבחן הכנסה משפיל ומבזה, שבו בודקים בציציות כדי להחליט מה גובה התגמול שלו אנחנו זכאים. בגלל השיטה הקיימת, פשוט לא משתלם לצאת לעבודה, כי גובה התגמול יהיה נמוך יותר. זו שיטה אנטי שיקומית".
כבר בנובמבר 2004 החליטה ועדה בראשות יעקב נאמן לבטל את מבחן ההכנסה, שני שרי בטחון מופז ופרץ אימצו את ההחלטה, וכך גם ראש הממשלה אולמרט. אבל פקידי האוצר מתנגדים. "אני אומר כבר עכשיו, שאם המצב לא ישתנה עד יום הזיכרון הקרוב, אנחנו נעשה מעשה. התנהגנו יפה עד עכשיו, אבל יש גבול", מכריז בן שם.
"שיקבעו תגמול אחיד למשפחות השכולות"
משה קיסוס, אביו של שחר שנהרג באסון, אומר שדווקא היותו אב שכול מונעת ממנו להרים קול צעקה. "אני מכבד את זיכרון בני, ולכן שומר על שקט", אומר קיסוס, "אבל המצב שלנו הוא בושה וחרפה למדינה". קיסוס, איש אחזקה במועצת אלפי מנשה, מתפרנס בקושי. "לא עזבתי את העבודה ואני נלחם כדי לקום בבוקר. אבל אני לא מתקדם, ואני לא יכול ללכת לחפש עבודה אחרת מי ייקח אותי בגיל 58?".
קיסוס חיתן לא מזמן את בתו, וכדי לעמוד בהוצאה הכספית, לווה כסף מחברים ולקח הלוואה מהבנק. "אין לנו מותרות - אני מוציא את הכסף על הצרכים הבסיסיים ביותר אוכל, חשמל, מיסים. אם משהו בבית מתקלקל, אין לי כסף לתקן. כל שנה מעביר משרד הביטחון למשפחות 700 שקל לצרכי אזכרה. זה לא מכסה אפילו את המודעה בעיתון, שלא לדבר על ההוצאות האחרות של הנצחת הבנים". קיסוס מתרעם על קיומו של מבחן ההכנסה, ומציע שכל ההורים השכולים יקבלו מהמדינה את אותו סכום. "נתנו למדינה את הדבר היקר מכל, ועכשיו אנחנו צריכים להתחנן בפני משרד הביטחון שיבטלו את בוחן ההכנסה? מתי למדינה ייפול האסימון ויבטלו את המצב הזה? מבחינתי שיקבעו תגמול אחיד, ולא ישפילו אותנו ככה".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה, כי "סוגיית ביטול מבחן ההכנסה נדונה בשנים האחרונות בין ארגון 'יד לבנים' לבין הנהלת המשרד. כמו כן, עסקה בנושא גם ועדה ציבורית שמינה שר הביטחון דאז, מר שאול מופז".
עוד נמסר, כי "משרד האוצר מתנגד לרפורמה זו מנימוקים כלכליים (עלות שנתית של כ-100 מיליון שקל) וגם מנימוקים ערכיים - חברתיים והשלכות רוחב למשק. משרדי הביטחון והאוצר בשיתוף עם משרד ראש הממשלה ידונו בנושא ויגבשו פתרון משותף".
