אם כל כך טוב אז למה כל כך רע?

"פסגת הגלובליזציה", ועידת דאבוס השנתית שבשוויץ, נפתחה ביום בו הסתיימו הדיונים של הפורום החברתי העולמי בניירובי שבקניה. הפורום החברתי העולמי מאגד את כל התנועות הפועלות בעולם נגד הגלובליזציה ואל הכנס בבירת קניה הגיעו כמאה אלף פעילים, רובם מאפריקה השחורה. כשבוע לפניכן והרחק מניירובי, בעיר סאן סלבדור, בירת אל סלבדור שבמרכז אמריקה, התקיימו הדיונים של המפגש ה- 13 של "פורום סאו-פאולו", המאגד את כל מפלגות השמאל ברחבי אמריקה הלטינית. הדיונים נערכו ימים ספורים לאחר השבעתם של שלושה נשיאים שמאליים: הוגו צ'אבס בוונצואלה, דניאל אורטגה בניקרגואה ורפאל קוראה באקוודור. הסמיכות במפגשים היא כמובן מקרי. אם כי הפורום החברתי העולמי הוקם כתשובת ה"דרום" למפגשי דאבוס של ה"צפון". מה שלא מקרי הוא הנושא שעמד במרכז הדיונים בשלושת הפורומים: עתיד גלובליזציה הקפיטליסטית.

עיתונאים ישראלים (והיו רבים כאלה) שסיקרו את דיוני דאבוס שיבחו את דברי משתתפי הדיונים (מ"מ ראש הממשלה שמעון פרס הוא אחד הפוליטיקאים שהפכו את דאבוס לביתו השני) ואף בישרו שקיימת תמימות דעים בקרב כלכלנים, ראשי מדינות והתאגידים הרב-לאומיים בדבר הצמיחה הצפויה במשק העולמי בשנים הקרובות. מקריאת הדיווחים בעיתונות המקומית עולה הרושם שהכל טוב ומה שצפוי הוא טוב יותר. אך כאשר קוראים את העיתונות הכלכלית הבינלאומית, זו המצדדת דווקא בגלובליזציה, התמונה העולה מוועידת האלפיון העולמי שבדאבוס היא שונה לחלוטין.

הפרשן הוותיק גדעון רחמן, למשל, דיווח מדאבוס על הטונים הצורמים שעלו מן הדיונים. אי אפשר לחשוד שרחמן אוהד את הנאבקים בגלובליזציה ברחבי העולם. הוא הגיע אל עיתון החוגים הפיננסיים הבינלאומיים, ה"פייננשל טיימס", לאחר 15 שנות עבודה בשבועון השמרני הבריטי "אקונומיסט". בידיעה שפרסם בעיתונו, תחת הכותרת החד-משמעית "הגלובליזציה על פרשת דרכים", הוא אף ציין שיתכן ואנו עומדים בפתחו של משבר כלכלי עולמי במימדים דומים למשבר של שנות השלושים במאה שעברה.

רחמן לא ציטט "חוגים יודעי דבר", "מקורבים" או שיחות מסדרון. רחמן השתתף באחד האירועים המרכזיים של דאבוס: מושב הוועידה שהוקדש לגלובליזציה בהשתתפות ראשי התאגידים הבינלאומיים. במושב נאמו מנכ"ל ארגון הסחר העולמי (וחבר המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית!) פסקל לאמי והאיש החזק בקרן המטבע הבינלאומי, ג'ון ליפסקי. ארגון הסחר העולמי וקרן המטבע הם המוסדות הבינלאומיים המקדמים את הגלובליזציה. ראשי החברות הרב-לאומיות הם הנהנים מן הגלובליזציה.

במושב נמסר כי אכן, כפי שמסרו שליחי העיתונות הישראלית, בחמש השנים הקרובות צפויה צמיחה מרשימה בכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית. אבל הגלובליזציה עומדת בפני סיכונים פוליטיים וכלכליים משמעותיים. ומדוע? פוליטיקאי אמריקאי בכיר שהשתתף בדיונים (וששמו לא נמסר לפרסום) הדגיש ש"האיש ברחוב" חש שאינו מרוויח דבר מן הגלובליזציה. הוא הציע לקברניטי ארצו "להרגיע את הציבור" על ידי קידום תכניות בריאות ממלכתיות או פנסיה. עוד הוא הציע לטפל ביתר שאת באבטלה. נשמע מוכר?

סכנה נוספת הנשקפת לגלובליזציה היא מצד פוליטיקאים העשויים לחוקק חוקים או לנקוט במדיניות המהדקת את הפיקוח על השווקים או על החברות הרב-לאומיות. הדוברים לא התייחסו דווקא לצ'אבס, אורטגה או קוראה. החשש הוא שממשלות במערב ינסו להטיל פיקוח כלשהו על השווקים הפיננסיים הבינלאומיים.

אבל התרחיש הקשה ביותר קשור דווקא לידידה הגדולה של ישראל שמעבר לים, לארה"ב. משתתפי מושב עתיד הגלובליזציה הביעו תקווה להתערבות ממשלתית ותיאום בינלאומי כדי למנוע את הקריסה הטוטלית של הדולר, במיוחד מול היורו; שפל חמור בשוק הנדל"ן והעלאה מהירה של הריבית בארה"ב או מיתון במשק האמריקאי. קריסת הדולר, נדל"ן שלא מניב רווחים, ריבית גבוהה ומיתון; כל אלה גורמים העשויים לפעול כמאיץ למשבר גלובאלי בכלכלה הקפיטליסטית. לדברי המשתתפים במקרה כזה תיתכן קריסה של השווקים הפיננסיים, אחד אחר השני, ועד למשבר הכלל-עולמי. וכאמור, לדברי הפרשן הכלכלי רחמן, כל זה מזכיר את המשבר החריף של קפיטליזם בשנות השלושים של המאה שעברה.


ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה חברתית-כלכלית