ה' עוד לא יודעת שהיא הפסידה

"דעת הקהל" הוא מושג חמקמק, אך בהנחה שאפשר להבין מהי אותה דעת קהל מהמוני הטוקבקים שמעטרים את הידיעות אודות הכרעת הדין של חיים רמון, נותרה מסקנה מצערת אחת - המפסידות הגדולות בפרשת רמון הן הנשים.

רמון כנראה לא ישב בכלא. גם אם יעשה את מה שצופים לו, ויפרוש מהחיים הפוליטיים, הוא לא ירעב ללחם, ולמען האמת - ואף חשוב מכך – נראה שגם כבודו לא באמת ניזוק מהפרשה. כעבור זמן מה הסערה תחלוף, ורמון ימשיך להיזכר בזיכרון של רובנו כפוליטיקאי נעים, עם חיוך רחב, נאום לוויתנים אחד ופרשיית מין שיצאה מפרופורציה.

ה', לעומתו, היא נערה צעירה שחובת ההוכחה עדיין חלה עליה. התסריט הפחות-רע של חייה יתנהל באופן בו בכל מסגרות שבה תעבור, היא תנסה להסתיר את היותה המתלוננת ה', החיילת שרמון דחף את לשונו אל פיה. אולם סביר שהיא "תיחשף" מרצונה או שלא מרצונה, ותזכה לתגובות קשות. בתסריט הרע, אנשיו ומקורביו של רמון כבר דאגו ודואגים שיהיה ל-ה' קשה עד בלתי-אפשרי למצוא עבודה.

הראיון שקיים עמה אמש ברוך קרא מערוץ 10 הבהיר עד כמה ה' נאיבית. היא חושבת שהכל מאחוריה, "מחר יום חדש" היא אומרת, אבל נראה שזוהי רק ההתחלה של המסע להוכחת צדקתה. עושה רושם שהמסע הזה אינו רק שלה, אלא של הנשים ככלל, שכן נראה כי הכרעת הדין זעזעה את מרבית הציבור בישראל. הנשיקה, מידת החומרה של המעשה, או האפשרות שבה היתה יכולה הפרשייה הזו להסתיים מחוץ לכתלי בית המשפט, כבר לא רלוונטיות. הדבר המטריד בפרשיית רמון כרגע, הוא הפחד ותיעוב הנשים שהכרעת הדין הזו הביאה אחריה.

נכון להיום, ריבוי התלונות על הטרדה מינית משקף, לצערי, את העובדה שגברים ומעסיקים רבים אכן מטרידים, לא את זה שנשים בודות סיפורים מלבן. בתוך כך, נשמעים לאחרונה קולות רבים שקוראים להפסיק להעסיק נשים בשל "נטייתן להתלונן". מנקודת ראותם של הגברים, אין ספק שהמחשבה שטפיחה ידידותית על השכם של קולגה יכולה להביא לכך שתמצאו את עצמכם במשפט על הטרדה מינית, היא אכן מפחידה ומשתקת, אבל היא הגזמה בפני עצמה ולא יכולה לשמש כתירוץ.

אם נבחן את העניין מתוך קלישאת "הנשים הן האויבות הכי גדולות של עצמן", הרי שאין נזק יותר גדול לנשים בכלל ולאלה שהוטרדו ונאנסו בפרט, מנשים שמעלילות סיפורים על הטרדות ואונס במטרה לנקום בגבר. אנחנו - ואין בדברים אלה לרמוז דבר על אמיתות דבריה של ה' – צריכות לחשוש ממצב בו להתלונן על הטרדה מינית ייהפך לדבר של מה בכך, וצריכות להפנים את העובדה שלא כל חיוך או הצעה שיכולה להשתמע לשתי פנים היא ניצול של יחסי מרות.

החובה שלנו כנשים לקיים אבחנה מדוקדקת ורגישה מחייבת גם אתכם, הגברים, להבחין במעשיכם, במבטיכם, ובמגע שלכם עם הסביבה. לא צריך להיות הוגה של תורת המוסר והאתיקה כדי לדעת שאסור לנשק חיילת שמשרתת תחתיך כשאתם לבד בחדר. יוזמה של הרחקת נשים ממקומות עבודה בשל החשש שיתלוננו היא תעודת עניות לגברים, ואם לומר את האמת, אני לא מודאגת מכך שזה יתממש - אחרי הכל, גם בשנת 2007, אנחנו כוח עבודה הרבה יותר זול.