הטוקבקיסטים נגד התשקורת. כנסו כנסו!!1

אלפי טוקבקיסטים השחיזו ביומיים האחרונים את מקלדותיהם כדי לגבות את נשיא מדינת ישראל ולנזוף כמוהו בתשקורת הסמולנית. ניתן היה למצוא תגובות בסגנון "התקשורת מרשיעה במקום לחקור", או "אין לכם התקשורת טיפה של טוב, רק להתסיס ולקלל ולהעליב". כמו פטריות אחרי הגשם, צץ כל מי שלקח קורס מזורז באזרחות ושלף את חזקת החפות. כאילו היא תשובה אולטימטיבית להאשמות לגיטימיות כנגד מי שמחזיק בתפקיד הייצוגי הרם ביותר במדינה.

גם הנשיא עצמו בנאומו ,שוודאי עוד ישודר שוב ושוב בתקשורת העוינת, האשים אותנו, כתבים, עורכים, מפיקים, פובליציסטים ונערי מים, בכך שהקזנו את דמו, חרצנו דין ללא משפט. ובכן כבוד הנשיא ומגיבים יקרים, אתם מפספסים את הנקודה. חזקת החפות לא יכולה לחול על הנשיא משל היה אחרון האזרחים. משה קצב אינו אחד האדם, הוא ה-אדם.

כבוד הנשיא, ואני די מותחת את המינוח כבוד בהקשר הזה, איך תלחץ את ידו של עמיתך האירופי המבקר בארץ, כשכל מהדורות החדשות מדווחות על החשד, ולו הקל ביותר למעשים קשים כל כך? איך תלך ותייצג את המדינה שלי בניכר, אם יש סיכוי אפילו-אפסי שתעמוד לדין? מאיפה התעוזה הבלתי נתפשת הזו להמשיך לשבת על הכיסא?

התבלבלנו רבותי. נבחרי הציבור שלנו, ובכללם הנשיא, זוכים בהרבה כבוד מתוקף תפקידם. כבוד שמופשט מהם באלפית השנייה, כאשר יש סיכוי ולו הקל שבקלים לחשדות פליליים נגדם. אז נשיא שנחשד באונס? ראש ממשלה שנחקר בחשד להטיית מכרז? חשדות נגד שר אוצר? רשות מיסים שחרטה על דגלה את ערכי המנהל הלא תקין? בכזו מדינה כולנו רוצים לחיות? לא אני. אני הייתי רוצה לחיות במדינה שבה כשאיש ציבור, זוטר כבכיר, נאשם, נחשד או חלילה מורשע, הוא קם והולך. פשוט כי הוא מרגיש שהוא לא יכול לשרת את הציבור נאמנה, אחרי שאכזב אותו וריסק את אמונו.

נכון, ייתכן ונגרם לנשיא עוול. לא הייתי זבוב על הקיר בלשכת הנשיא, ואין לי יכולת או כוונה להיכנס למכנסים של קצב או לחצאית של א', ב' או ג' (אם כי יש לי השערות). אני רק יודעת, שעם התפקיד באה האחריות, וככל שהאחריות רבה יותר, והמשרה רמה יותר, כך צריך בעליה לכבד אותה.

התקשורת חברים לא הרשיעה בלי לחקור. היא לא הקיזה את דמו של הנשיא. היא שומרת אמיצה על ערכים שכנראה נשכחו מאיתנו, כי לרגע התבלבלנו וחשבנו שזה בסדר שהנשיא ימשיך לכהן כשכתב האישום מונף כחרב מעל צווארו. לרגע התבלבלנו וחשבנו שכל עבודה מכבדת את בעליה, ובמקרה הזה, בעליה לא מכבד אותה, אשם או זכאי.