בוש מתחנן: תנו לתוכנית שלי בעירק סיכוי

עריכת וידאו: בת גולן

ספק אם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש נהנה להגות את המילים "גברתי יושבת הראש" בפתיחת נאומו השנתי לאומה, כשהוא פנה לננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים החדשה מן המפלגה הדמוקרטית שזכתה השנה ברוב בקונגרס ובסנאט. אולם אין ספק שנאומו היה מכוון למציאות החדשה. משתי המפלגות הוא ביקש הלילה: "מדינתנו מגבשת אסטרטגיה חדשה בעירק. אני מבקש מכם לתת לה הזדמנות להצליח. אני מבקש מכם לתמוך בחיילינו בשטח, ובאלה שבדרכם לשם". בוש יודע שגם במפלגתו שלו יש התנגדות למשלוח חיילים נוספים לעירק. השנה הנשיא לא יכול עוד להתפאר בהישגים שהציג בשנה שעברה, כאשר אפילו הגנרל שבוש מינה לפקד על הכוחות האמריקאים בעירק, דיוויד פטרוס, אמר לוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, שהמצב בעירק קשה. היום תתכנס הוועדה שוב והיא עשויה לאמץ החלטה דו מפלגתית נגד התוספת לכוח האמריקאי.

המוצא שבוש בחר היה לכרוך יחד את העניין העירקי עם המלחמה בטרור, תחום בו עדיין הוא נחשב נשיא מצליח, ולהפנות את תשומת הלב לאירן ולקוריאה, לאיום הגרעיני. הוא אומנם לא איים, אלא הבטיח להשתמש בדיפלומטיה, אבל במצב הפופולריות הירוד שלו, ספק אם הוא יכול לאחד את הציבור והנבחרים האמריקאים סביב אג'נדה תקיפה יותר.

הוא שלף כמה שפנים מן הכובע בתחום מדיניות הפנים, כמו הכוונה להפחית ב-20 אחוז את השימוש בדלק בעשר השנים האחרונות. בוש הבטיח להיות נאמן יותר לאיכות הסביבה, ואף אם הוא עשה זאת בקול ענות חלושה, בלי לציין בדיוק באיזה אופן זה ייעשה אלא רק תוך הסתמכות על "פריצות דרך טכנולוגיות", זו בלי ספק התקדמות. בוש קרא לאחדות דו מפלגתית כדי לפעול למען שיפור בבריאות הציבורית, בביטוח הלאומי ובתחום ההגירה, תחומים מעוררי פולמוס מוגבל.

הדבר הבולט ביותר בנאומו של בוש היה דווקא מה שנעדר ממנו: ההבטחה. בוש לא יכול להתגאות בקיומן של בחירות דמוקרטיות בארצות אליהן שאפה ארה"ב להפיץ את החירות, אחרי עליית החמאס ברשות הפלסטינית והכישלון של ממשלת עירק לרסן את המיליציות השיעיות. בנאום הפעם במקום החזון של דמוקרטיות שחיות בשלום ביניהן במזרח התיכון, הוא מזהיר מפני תסריט אימים, בו עירק נקרעת על ידי קיצונים משני הצדדים. בנאום לאומה בשנה שעברה אמר בוש את המילה "חופש" 20 פעם. בנאום השנה, רק שש פעמים.

עוד עדות להתעמעמות האופטימיות של הנשיא בשלהי הקדנציה האחרונה שלו, היא העובדה שבוש המתין עד לסוף הנאום כדי להצהיר: "מצב האומה איתן", המילים בהן נהוג בדרך כלל לפתוח את הנאום. לכל היותר נשמע היום ג'ורג' בוש כמי שאצה לו הדרך לפנות את הבמה.