קו ישיר בין דרומי לחברון

רוב עצום של אזרחי המדינה אינו מבין את העוול שעושות המשטרה והפרקליטות לשי דרומי, בעל חוות הבודדים שבנגב, שהרג 'על חם' גנב בדואי 'מקצועי' ופצע גנב נוסף, כשהם ועוד שניים פרצו לחוותו, חמושים בסכינים, לאחר שהרעילו את כלבי השמירה. ההתנפלות על שי מצד הגופים הכושלים הללו, שנכשלים במילוי חובתם הבסיסית לשמור על הנפש והרכוש של אזרחי המדינה, אינה מובנת לאזרח סביר. לא מובן גם מדוע בכלל ניסו להדביק לו אישום של רצח, וברוב חסדם, הפחיתו את האישום להריגה "בלבד" נוכח הזעם הציבורי. הרדיפה המשיכה גם לאחר ששופט שיחרר אותו למעצר בית, והם עירערו בכל כוחם כדי להשאירו במעצר עד תום ההליכים. אותה משטרה אינה טורחת לעצור את הגנב הפצוע המאושפז בבית חולים, כנראה מפני שהיא מאמינה לו כי פרץ לחווה ב-3 לפנות בוקר, מצוייד בסכין, כדי... לצוד ארנבות.

ידוע לכל שאותם גופי אכיפת החוק הרימו ידיים מזמן בטיפול בפשע, בייחוד בפשע הבדואי בנגב, אך הפליאה הציבורית נובעת מן המוטיבציה הקיצונית לרדיפת קרבן הפשע, חקלאי הנאחז בציפורניו באדמת הנגב ושומר עליה בקושי עבור כולנו, שהעז להגן על חייו ורכושו במערב הפרוע שנוצר בחסות אזלת היד של רודפיו. קשה להבין את האבסורד של משטרה ופרקליטות שלמעשה מעודדות כמיטב יכולתן את הפשע הבדואי, מדכאות מתיישבים חלוצים, ושוברות את שרידי האחיזה היהודית בנגב.

היחידים שאינם מופתעים מהתנהגות זו הם המתנחלים, "קליינטים" ותיקים של המשטרה והפרקליטות. מולם קיים המצב הזה כבר עשרות שנים, והם רגילים לאפלייה פרו ערבית מצד 'כנופיית שלטון החוק' על בסיס יומיומי. מצוקת התקציבים של בתי המשפט והמשטרה מעולם לא הגיעה ליהודה ושומרון. כשמדובר בדיכוי מתנחלים, נמצאים כל התקציבים, כל כח האדם וכל המשאבים.

עם ישראל ראה כיצד התגייסו המשטרה והפרקליטות למלחמה במתנגדי הגירוש מגוש קטיף. תחנות המשטרה רוקנו, הטיפול בפשע בוטל, המשטרה הפרה את החוק בסיטונות במעצרי שווא ובמכות רצח, וקיבלה חסינות כמעט מוחלטת מחקירות ותביעות. ההפגנות וחסימות הכבישים הוגדרו בציניות כ"מכת מדינה", כלומר כל האמצעים כשרים להלחם בה, כולל כליאות מרושעות של ילדות בנות שתים עשרה עד תום ההליכים. בעמונה נשלחו קלגסי היס"מ לשבור פיזית את ראשי מיטב הנוער ולדרוס אותם עם סוסים, כשהמערכת עושה ככל יכולתה כדי לחפות ולשבש כל חקירה או תלונה נגד הפושעים לבושי המדים.

בחברון הונהגו באופן חסר תקדים "הנהלים המיוחדים"- מערכת תקנות שכולן אפלייה קשה באכיפת החוק נגד יהודים בלבד, בניהולה היסודי והקפדני של טליה ששון – השונאת הגדולה ביותר של המתנחלים, שאילו הושקעו בנגב, היו הופכים אותו לגן עדן.כדי להשליט את הנהלים הללו הוקמה תחנת משטרה ענקית המונה כ-250 שוטרים שמשימתם העיקרית היא מתן "שירות" למתנחלים. אין מדובר בטיפול בסוחרי הסמים והגנבים בקרית ארבע – אלו חוגגים חפשי כאילו אין זנב של שוטר בסביבה. תפקידם בראש ובראשונה לדכא את תושבי חברון היהודיים, אלו הנאחזים בעיר האבות למרות התנכלויות ונסיונות רצח בלתי פוסקים מצד 'הפרטנרים' הערבים.

נערות יהודיות שנעו ב'תחום המושב' – רחוב דוד המלך ("השוהדא" לשעבר), קטע הרחוב היחידי בחברון שעדיין פתוח ליהודים, היו מותקפות מינית ע"י פורעים ערבים. כשהיו מתלוננות במשטרה, התלוננו הערבים עליהן כאילו הן התקיפו אותם. המשטרה העדיפה "להאמין" לערבים ופתחה בציניות תיקים דווקא לבחורות, עד שהן, ויתר התושבים, ניתקו מגע עם המשטרה. כך עודד "החוק" את ההתקפות הללו, בדיוק כפי שכעת הוא מעודד את הגניבות בחוות בנגב. קשה להאמין, אך למשטרת חברון היה אלבום בלתי חוקי שבו הופיעו תמונותיהם של כל תושבי הרובע היהודי, כדי לסייע לערבים בתלונותיהם. לאחר חשיפת העניין, נגנז האלבום מבלי שננקטו צעדים נגד יוזמיו. תנ"צ ניסו שחם, הכוכב המשטרתי שצולם מגדף את המתנחלים ("חרא עליהם, שיישרפו") בכפר מימון כאחרון הפרחחים, הוא מפקד מרחב הנגב, כלומר האחראי הישיר על ההפקרות הסיטונית במחוזו. אין לו סיבה לדאגה נוכח המצב- זה בדיוק מה שנדרש ממנו ממוקדי הכח המשפטיים והתקשורתיים.

התקשורת שותפה מלאה לכל זה. הסרטון המתאר סכסוך שכנים טפשי ומכוער שצולם לפני חצי שנה בעיצומה של המלחמה, מוצג, לאחר שנערך במגמתיות, כגדול פשעי האנושות. התקשורת מקרינה אותו יום יום בשירות ארגוני השמאל, הדוחפים לעקור את שכונת אדמות ישי (תל רומיידה) ולהכשיר מחדש מעבר המוני של ערבים בלב השכונה היהודית. אותה תקשורת אינה מראה את הכלובים של היהודים- הכלוב המגביל את תנועתם בחברון, האוטובוסים המשוריינים - כלובים יקרים המונעים את רציחתם בכדורי הערבים, כלובי חלונות הפלסטיק במכוניות הפרטיות הנרגמות באבנים ובקבוקי תבערה, כלוב ההקפאה והחנק הממשלתי, ואף מילה על הפצועים וההרוגים בקרב האוכלוסיה ששילמה מחיר חסר תקדים בחזית מלחמת הקיום על הארץ. זוהי אותה תקשורת שאינה מציגה במלוא כיעורם את אנשי צמרת הפרקליטות והמשטרה האחראים על רדיפת שי דרומי, אינה שואלת אותם שאלות קשות, ומאפשרת את המשך ההתעללות בו וביתר החקלאים.

כל כלבי השמירה הללו של הדמוקרטיה מועלים בתפקידם. הם נשלטים ע"י חוגים אכולי פחדנות ורגשות אשמה כלפי הערבים, ואימצו מערכת ערכים ההופכת את הערבים ל"אתרוגים", כולל הגנבים והטרוריסטים שבהם, כאילו נחתו כעת היישר משוודיה. המתנחלים ושי דרומי נרדפים ע"י אותם אנשים ומאותן סיבות. כל חטאם הוא שהעזו לעמוד נגד הזרם הפרו ערבי העכור הנובע מהרקבון המתקדם של 'האליטות', הנמצאות בתקופת דמדומי שליטן על המדינה.