עוד ביטחון כזה ואבדנו

אומרים לנו שביטחון נוצר משליטה על אויבים. אומרים לנו כי בטחון כרוך בהיותנו חזקים, לוחמים גיבורים. מלמדים אותנו להיות עורף חזק לחיילים, אמידים בפני טילים, עוני, אבטלה, מחלות, ערוכים להחזיק את האיום על חיינו למען נצחונו של צבאנו את האויבים הרשעים. מחנכים אותנו להיות מאוחדים, להתעלם מקשיי פרנסה, להניח בצד נושאי רווחה, כי חוזקנו, כך אומרים, נעוץ בהיותנו עם חזק שמנצח בטנקים, מטוסים ופגזים את אלה שרוצים להשמידנו, ורק ככה נישאר בחיים, בטוחים.

ביטחון הוא צבאי, הגנה היא מלחמה, שליטה באחרים מבטיחה לנו רוב יהודי, מאוחד וחזק, כל זה כי אין לנו, לעם היושב בציון, כל ברירה. מוקפים אנו מדינות ועמים שרוצים למחוק אותנו, קורבנות משכבר הימים, והמוצא היחיד להמשיך בחיים הוא להיות גיבורים, להפגין שרירים, להוכיח לכל היושבים מסביב כי לא יוכלו לנו, כי נבחרנו ואנו יכולים להיות חזקים משאר העמים. אז מדוע ולמה, נשים וגברים, ותיקים ועולים, יהודים וערבים, מרגישים אי נוחות הולכת וגדלה, עם הביטחון הזה שמותיר אותנו, רוב האוכלוסייה, עירום ועריה.

אז בואו נדמיין, כי לחלום עוד מותר, איך נראה ביטחון שלא עשוי מגדרות, חומות, מלחמות ועורף מותקף. זה לא פציפיזם, זו חברה אזרחית, עם זכויות, פרנסה, קורת גג בטוחה, שירותי בריאות לכולם, חינוך לכל, שוויוני. במכבסת המלים שנוצרה לנו כאן, ביטחון הוא כוח, גם אם בפנים, בתוכנו, אנו מרגישים חלשים. כי יש ממשלה, ושר ביטחון, ותקציבי ענק שמופנים לכלי לחימה, אימונים צבאיים, כבישים עוקפים, חומה בצורה, שכלול הגרעין. אז איך זה שכה הרבה אזרחים, תושבים, מכל עדה, גזע, לאום ומין, חווים ייאוש ומאבדים תקווה, מתכוננים בדריכות למלחמה הבאה, בעודם עסוקים מדי יום ביומו בקשיי פרנסה, פוחדים, אחוזי אימה, שמא יושלכו גם הם החוצה, יוותרו מובטלים, או מתקיימים ממשכורת שלא מאפשרת חיים הגונים.

אז הבה נחלום, ולו לרגע קט, על הפיכתה של הפירמידה הזו, ננסה לבנותה מחדש. בסיסה הוא חיים בכבוד, בטוחים ממחסור, מחוסנים מעוני, חופשיים מאפליה. בשיח חדש, משוחרר ממושגי צבא, מלחמות, ניצחונות בקרב, אויבים מבחוץ, כלי הרג משוכללים, נדבר ונחשוב על פי מילון חדש מגדרית, לפיו אורך קנה ועוביו של הטיל אינו מעיד כלל על חוזק או חוסן לאומי. ובמילון החדש הזה, שמיועד לנשים וגברים כאחד, ננסח את ביטחוננו על פי זכויותינו להיות חופשיים, לא מערבים ולא מאויבים חיצוניים, אלא מהפחד שמלווה את כולנו, להיות חולים, עניים, בלי בית, מפוטרים, חופשיים מאותה אלימות מבפנים. ואת הפירמידה הזו, ששכבותיה בנויות על סוגים רבים של זכויות, נקים אנחנו מתוך הריסות הולכות וגדלות של חברה שקורסת תחת היעדר ביטחון.

בעוד קצינים, שרים, ראש ממשלה שנחשד בפלילים, בעלי הון, אנשי עסקים, ידברו בכנס הרצליה על ביטחון וחוסן לאומי במונחים של רוב יהודי, איומים על אירן וממנה, הכנות למלחמה הבאה, צבא חזק, על צלחות עמוסות כל טוב הארץ, מצקצקים בלשונם, יתכנסו בחיפה שלאחר ולפני המלחמה, כל אלה שנותרו נעדרי ביטחון בעטיים של חיים נטולי הגנה. נשים, אנשים, עם בית סדוק, מט לנפול מאלימות מבפנים, כלכלית, תעסוקתית, סביבתית, גזענית, מותירה את רובנו בלי ביטחון, משאירה רק את אלה למעלה שבעים ומרוצים. נשים וגברים, מצפון ודרום, ידברו, יגידו, יספרו ויעידו, על חיים במדינה עם ממשלה וללא אזרחים, בנויה מחזית חיצונית עשויה טילי קרקע-אוויר ומעורף מוחלש ומפורק, בלי בית פנימי, שואל ותוהה, ביטחון וחוסן למי?

דורית אברמוביץ' היא פעילה בקואליצית נשים לשלום ומרצה במכללת ספיר