ראש הממשלה הבא?

חשבו אצלנו שממשלה בלי גנרלים תבין טוב יותר בהלכות שלום ותקדם אותו. מהר מאד התברר כי זו הייתה אשליה. האויב הנוכחי – ולא דווקא זה המצויד בנשק מתוחכם וגרעיני - חיכה להזדמנות כזו והוכיח כי אמל''ח, גם אם הוא מתוצרת בית, יכול לגרום לזעזועים בעם, בצמרת השלטון וגם בצבא ההגנה לישראל.

הצמד המוביל, ואולי הנכון,של ישראל - כמעט מאז הקמתה - כלל בדרך כלל ביטחוניסט. נכון שפנינו – במילים ובעיקרון – לשלום, אלא שגבולות המדינה, עדיין, אינם ברורים וצבאות השכנים אינם שוקטים על שמריהם. יוצא אפוא שצריך מישהו בצמרת שמבין את השפה הצבאית ואת סוגי ורמות הכוננות וההכנה של הצבא למלחמה הבאה. חייבים מישהו שיבין, מעבר להבנת הנקרא בדו''חות מודיעין ומצב, למה בדיוק מכוונים הדברים. צריך מישהו שיכיר את אמצעי לחימה לסוגיהם, ולא רק בגלל ששרת כקצין חימוש לפני שלושים שנה. חייבים אדם שיתמצא בתכנון עתידי והבנה של מערכות התראה והרתעה, וגם יצליח להחזיר את עקומת הביטחון למקומה המכובד.

בשנה האחרונה חשבנו שנקבל צמרת ביטחונית, אבל הטבע עשה את שלו והביטחוניסט לא איתנו. השר שהיה לצידו הלך להילחם בתאונות דרכים. העם קיבל, במעין ברירת מחדל, צמרת אזרחית שבקושי עשתה מילואים ועובדה - זה לא עבד. הימים זימנו לצמד האזרחים שבצמרת מלחמה אמיתית, כשאליהם מצטרף רמטכ''ל עתיר קרבות וניסיון - אבל מהאוויר. ובמקרה דנן, היה צריך רמטכ''ל 'ירוק' עם רגליים והרגלי לחימה על הקרקע. מערכת יחסים קשה ששינתה את כל הקודים לניהול נכון של מערכות כל כך רגישות, נוגעות ותלויות בחיי אדם, לא תרמה למצב. עובדה: אפילו כשהחליט הרמטכ''ל ללכת הביתה – הוא הודיע קודם לראש הממשלה ולא עבר דרך לשכת הבוס הישיר – שנמצא בדלת מעבר למסדרון המפריד בין בניין המטה הכללי לזה של משרד הביטחון. יוצא אפוא, וזה כבר לא סוד, שהטייס הוותיק והמצטיין כנראה לא רואה ממטר את השר אליו הוא כפוף.

בכל מקרה, גם אם יהיה ראש ממשלה ללא רקע צבאי או בטחוני אחר, הוא חייב לדאוג שתחת כנפיו יחסה ביטחוניסט שמבין עניין. אם כי יהיה מי שיאמר שלא תמיד זה עזר, ויצביע על מלחמת לבנון הראשונה בה מנחם בגין היה ראש ממשלה ואריאל שרון שר ביטחון.

כמעט לפני כל מערכת בחירות יש מי שמנסה לטעון בזכות דחיקתם של אנשי הצבא מצמרת מקבלי ההחלטות. הפעם האחרונה הייתה פעם אחת יותר מדי. למרות שהחברה הישראלית מנסה להתגונן מפני צניחת גנרלים בפוליטיקה – אי אפשר להתעלם מהיתרון היחסי שלהם בצמרת המדינית.

אחרי הקמבק של ברק לא ירחק היום ואולי עוד נראה את הרמטכ''ל לשעבר דן חלוץ מוביל אותנו לחוף מבטחים בזירה המדינית. אומרים שההיסטוריה חוזרת, אז אם הביטחוניסט של מלחמת לבנון הראשונה הגיע לצמרת, מה יאמרו הפרשנים על סיכויו של חלוץ המתפטרים? כל עוד אי אפשר להחליף את העם והשכנים, כנראה שאין בררה ואנו חייבים אנשי צבא בדימוס שיעזרו לנהל את המדינה. ולמי שיש טענות – שיעשה משהו כדי לבנות את דור המנהיגים הבא של מדינת ישראל.