פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא רק הבדואי אשם

      אלי עצמון מזהיר שאם המדינה תמשיך להתעלם מבעיות הבדואים ולחלק חוות ליהודים בלבד, הירי בסוף השבוע הוא רק ההתחלה

      המצב היום בנגב אינו שונה מהמצב לפני סוף השבוע האחרון ולפני הירי בחווה של שי דרומי. סכסוך הקרקעות בין הבדואים לבין המדינה נמשך מאז הקמת המדינה. מדובר בוויכוח על 700 אלף דונם שעד היום לא הוכרעה שאלת הבעלות עליהם. הבדואים אינם מורשים להתיישב התיישבות קבע באדמות האלה, והמדינה, במקום לפתור את הבעיות שלהם, פותרת את הבעיות של היהודים ומקימה עבורם התיישבויות בודדים.

      הבדואים רואים שכל שתי משפחות יהודיות יכולות לקבל שטח אדמה ולהקים חוות בודדים, אבל איתם אף אחד לא ידבר לפני שהם יאגדו 250 משפחות. וגם כשיש ישובים לא מוכרים של 400 משפחות, המנהל עדיין לא מסכים להכיר בהם כישוב.

      גם הבדואים היו רוצים להקים התיישבות בודדים, שכל אחת מהם מונה מאות דונמים של מרעה – אבל המדינה אינה מאפשרת להם את זה. אפילו כשבדואי מקבל אישור בעלות על קרקע, המדינה מקשה עליו שבעתיים ולא מאשרת לו להקים התיישבויות בודדים. עד היום, למרות עשרות פניות, הוקמה רק התיישבות בודדים בדואית אחת, של משפחת אבו רביע ליד ערד. התיישבויות בודדים של יהודים יש כבר עשרות.

      כל שתי משפחות יהודיות יכולות לקבל חווה. 250 משפחות בדואיות אינן מוכרות כישוב

      הבדואים רואים לנגד עיניהם את הקיפוח ואת האפליה. הם רואים כיצד מונעים מהם להגיע להסדר בשאלת הקרקעות ומצד שני נותנים את הקרקעות האלה לאנשים שהגיעו מחוץ לאזור. והם יודעים שהסיבה לכך היא אידיאולוגית בלבד – כדי למנוע מהם הכרה בזכויותיהם.

      אל בעיית הקרקעות צריך להוסיף את הבעיות האחרות של האוכלוסייה הבדואית. קודם כל צריך לומר כי מדובר באוכלוסיה שהיא נאמנה לחלוטין למדינת ישראל. 170 אלף נפש שחיים בתנאים לא-תנאים כ 100,000 מהם מחוץ לישובי קבע. מרבית כוח העבודה שלהם מובטל. עד היום לא הוקם גם בתחום ישובי הקבע אפילו מפעל אחד. חלק ניכר של האוכלוסייה הבדואית הוא מתחת גיל 18, ולכל האוכלוסייה הזו אין שום תעסוקה או פעילות לאחר שעות הלימודים. המדינה אומנם בנתה מתנ"סים בישובי הקבע, אבל כאן נגמרה ההשקעה. הפעילות בהם מעולם לא תוקצבה. בישובי הפזורה הבדואית אין אפילו מבנים.

      כתוצאה ממדיניות הממשלה האוכלוסייה הבדואית שבפזורה חיה מחוץ לכל מנגנון אכיפתי, מחוץ לכל חוק. המשטרה אינה מעיזה להיכנס לישובי הפזורה והם משתמשים בפשיעה משום שאין להם שום מקורות הכנסה אחרים. אל הבעיות האלה, של בעלות על הקרקע, של תעסוקה ושל מצב כלכלי קשה צריך להוסיף גם ריבוי טבעי גבוה והקצנה לאומנית ודתית. אם הבעיות האלה לא ימצאו את פתרונן בתוכנית מערכתית מסודרת ( ולא שליפות מהמותן, שבתקציב שאושר להם בהחלטות ממשלה עד היום כבר אפשר היה להעביר את כל הבדואים למנהטן) יהיה כאן פיצוץ.

      אני מכיר את המשפחה שבנה נהרג באירוע בחווה בסוף השבוע האחרון. האירוע הזה לא נבע מאידיאולוגיה, אלא ממצב כלכלי. זו פשיעה שמתבטאת בפגיעה בתשתיות, הברחות, גניבות חקלאיות ועוד. בכל פעם אספקט אחר שלה עולה לכותרות. עכשיו כל מיני ארגונים לאומניים או דתיים יחממו את הגזרה, וזה עלול להצית את הגזרה כולה ולצאת משליטה אך אני מניח שעדיין המנהיגות תרגיע את המצב , השאלה היא רק עד מתי תהיה השפעה לאותה מנהיגות שאת את הולכת ומאבדת השפעה לנוכח המצוקות הגדולות.

      * אלי עצמון הוא מומחה לנושא הבדואים בנגב ויועץ לרשויות הבדואיות.
      הביאה לדפוס: תולי שרגאי