החלבן מבייג'ין

ראש הממשלה הנכבד,

בימים הרעים ההם, של פיגועים אין סופיים ברצף, היו ראשי ממשלה ושרים הנוגעים בדבר שנמצאים בחו"ל עולים על המטוס הראשון ושבים לישראל כדי להיות קרובים לאירועים, לעם ואולי גם לעיני המצלמות וההיסטוריה.

ואתה, במקום להישאר בארץ ולהגן במילים ומעשים על הגילויים האחרונים בחלקות היותר טובות של המדינה (וגם במפלגתך שלך), העדפת למלא מחוייבות קודמת ולנסוע לסין.

דווקא הפעם, היה מקום שתוותר על הנסיעה המתוכננת, המצולמת והמתוקשרת ותישאר בארץ. מה שמתרחש פה היום הוא מעין 'מגה פיגוע ציבורי', עם השלכות עתידיות ניכרות על ערכים, שלטון ומנהל תקין.

מדוע? מספיק לשמוע את גורמים השונים במשק שאומרים כי בקרוב ישותק השירות הציבורי. מספיק לעיין בלוח השנה ולהיווכח כי אנו בדיוק ב-6 אחרי המלחמה וקצת לפני זו הבאה באופק, שקרובה יותר מתמיד.

לכל אלו, נוסף גם העורף הפוליטי של המפלגות הגדולות בקואליציה, שהפך לרוחש וגועש יותר מתמיד. ראה את מפלגת העבודה שכבר מינתה, בצוותא איתך, את שר הביטחון הבא. ראה את מפלגתך שלך, שעם עלייתך למטוס בקעו ניצני השבר והקולות הרמים שלא רק מריצים תכניות מדיניות, אלא גם מעלים קמפיין של העדר סולידאריות כלפי התנהלותך.

לכן, אולי במקום לאפשר להם להכין כל הזמן תכניות, שכבר גולשות מהמגירות, על עתיד היחסים עם סוריה והפלסטינים – עדיף היה להישאר פה ולפתור את הבעיות מבית. יום בחיי האומה הזו לא יכול להסתכם בחליבת פרות וסיור בקור של מינוס עשר מעלות לאורך החומה הסינית וגם לא בעוד נאומים בהיכל העם הסיני.

אנו צריכים אותך פה, שתגן על הדמוקרטיה. למרות שיהיו מי שיאמרו שאתה אינך בדיוק האדם שיכול לעשות זאת כעת ועכשיו.

אנו במצב מלחמה. לא בלבנון ולא בעזה, שם זו כבר שגרה. אנו במלחמה על הכבוד הלאומי והציבורי של כל אזרח במדינה, שבשבוע שעבר שברו לו את הכלים היותר משמעותיים בחייו – הכלים של תרומת העם והמדינה לתקציביה.

נכון, אמרת שלא ידעת. אמרת שאתה לא מעורב בעניינים האלו, וזה גם נכון שעד שלא יוכח אחרת כך הם פני הדברים. אבל אתה חי בצילם של האירועים הללו, מה עוד שבעבר היית חלק מאותו משרד האמון על הרשות הנחקרת ביותר במדינה. וזה כשעוד לא נאמרה מילה על שולה.

ואם לא די בכך, הרי שעל פי הידיעות האחרונות, עוד מעט יעשה את דרכו אל החדר ההוא של אגף החקירות גם השר הבכיר והמקורב אליך ויכול להיות שגם אותך לא ישאירו פטור מהשמועות שקרמו עור וגידים בסיוע היועץ המשפטי לממשלה.

זאת ועוד, העם היושב בציון נחשף בשבועיים האחרונים לידיעות סותרות המגיעות ממערכת הביטחון בכללותה בכל הנוגע לכוונות האמיתיות של האיש מדמשק, זה שמבקש ללא כל הודעה מוקדמת - לקיים משא ומתן עימנו.

קשה פה בארץ, כשבכל יום מישהו אחר ממציא מהלך מדיני חדש כשבפועל אנו חייבים לרקום תכניות בנושאים שיש לנו שליטה עליהם. תשאל כמו מה? כמו הצבא שעדיין חוקר את עצמו ושנחקר בידי אחרים ועוד לא החל בתהליך שיקומי של ממש. והרי עוד מעט ידפוק האוייב שוב על גדר המערכת...

אכן אלו לא ימים לנסוע בעולם ואפשר היה להשאיר את כרטיס הטיסה פתוח רק לשר שמעון פרס, שבכל מקרה ומצב סיכוייו לשנות משהו בכל הנוגע למזרח תיכון חדש - נמוגו.

ואולי יהיה מי שיחשוב שנכון עשית כשהעדפת את בייג'ין והפרות הישראליות ששם, אלו שחייכו אליך, מה שלא יעשו כנראה חבריך בישיבת הממשלה הקרובה.

מדינה שהוקמה בדם ויזע, נעלמת לנו מול העיניים, ככה פתאום.

הבעיה האמיתית, אגב, היא עם הנבחרים בבית הנבחרים. אותם 120 איש מעדיפים לצעוק ולא לצרוח ובוודאי שלא להוות קטליזטור לבחירות חדשות; כי היכן ימצאו מקום מסודר עם 4 ימי עבודה בשבוע, פגרות ארוכות, רכב צמוד, חשבון טלפון פתוח וחוזה מיוחד לארבע שנים עם אזרחי מדינת ישראל?

אנא ראש ממשלה נכבד, תתייצב מול המצלמות והסבר לאומה מה באמת קורה פה.