1. טיסה נעימה וריקה
זה התחיל, כמעט כמו כל סיפור בליליפוט שלנו, בכותרת שלילית בעיתון: "אולמרט לא העלה למטוסו אפילו איש עסקים אחד", כתבו מלוויו, "לא משום שאין למשק הישראלי עניין בסין, אלא משום שהחקירות והפרסומים סביב קשריו עם אנשי עסקים נתנו בו את אותותיהם".
לא נותר מקום לספק. נראה כי "שיקולים זרים" מנעו את כניסת צמרת המשק הישראלי למטוסו של ראש הממשלה. וטוב שכך.
הרי אחת הבעיות המרכזיות של מדינתנו הקטנה והמושחתת בגדול, הוא הקשר הבלתי ניתן לפרימה של הון ושילטון. ראשי המשק ממנפים עמותות, מממנים ערבי תמיכה ומשלמים לנבחר שלהם על מנת לעזור לו להיבחר. והוא נבחר. לא כי הוא בהכרח הכי מתאים, לא תמיד בזכות כישוריו. הוא נבחר כי אנשי עסקים מובילים במדינה יודעים באיזה עסק כדאי להשקיע על מנת להרוויח. והם מרוויחים.
כי כעת, משנבחר הנבחר, הגיעה העת לתודות ועם תודה, כידוע, לא הולכים למכולת. וכך נרקמים להם יחסי הון ושלטון הדוקים, כאלה שמביאים בסופם לחקירות וטיפולי שורש כואבים ברשויות החוק, המס וההכנסה.
אז נכון שז'אק שיראק והקנצלרית אנג'לה מרקל הביאו איתם לסין עשרות אנשי עסקים צרפתים וגרמנים שחפצו לנעוץ שיניהם בבשרה הרוטט של סין המתפתחת, ואין ספק שאולמרט יכול היה לקדם אינטרסים רבים (כן, גם של המדינה) אם רק היה מציג את איילי ההון הישראלים לצמרת הסינית. אבל הוא לא. הוא פחד שיאשימו אותו ב"שיקולים זרים". וטוב שכך.
כי ישנם אלפי אנשי עסקים שיכלו להרוויח ממפגש כזה. אלפי אנשי עסקים קטנים שלעולם לא יזכו בהזדמנות פז כזו, שלעולם לא יוזמנו למטוס ראש הממשלה על מנת לקדם להם הזדמנויות בחו"ל. הם פשוט קטנים מידי. והמצב יישאר כזה, כל עוד ימשיכו בעלי העסקים הגדולים לקבל את ההזדמנויות המדהימות, את קיצורי הדרך המלכותיים, את תמיכת המדינה במפעל ההנצחה שבו שולטות במשק הישראלי חמש (בערך) קבוצות עיקריות לנצח נצחים.
אז הפעם, באופן מוזר, לשיקולים הזרים שהניאו כנראה את אולמרט מלהטיס איתו אנשי עסקים לסין, יש תוצאה של שוויון הזדמנויות שמשאיר את סין, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות להתעשרות, פתוחה במידה שווה למקושרים ולבלתי מקושרים. וטוב שכך.
2. ולחריתון נשאר הברק בעיניים
וכאילו לא חלפו שנים מאז תוכנן תוואי גדר ההפרדה, וכאילו לא הוגשו בג"צים ותביעות, תלונות וקובלנות, פתאום נענה שר הביטחון לדרישת הארגונים הירוקים ושלווה חזרה למדבר יהודה. שיקולים מוכרים או שיקולים זרים? למי אכפת, העיקר התוצאה.
תסלחו לי אם קצת קשה לי להאמין שייסוריהם של חולים שלא מגיעים מכפריהם לטיפול במחלת הסרטן, ילדים שצועדים קילומטרים ביום כדי להגיע לבית ספרם שנותר מעבר לגדר, מאות משפחות שהופרדו ביום אחד על ידי קיר - כל אלה מעולם לא נגעו לליבו של שר הביטחון, עד שהגיע הנוף המדברי וחריתון בתוכו.
אז יכול להיות, רק ייתכן, שאת החלטת שר הביטחון להפסיק את עבודות ההכנה במדבר יהודה הולידו שיקולים זרים כמו אהוד ברק שנכנס בסערה לזירה, ולא שאריות זנבו של רחתיון, הנמר העייף והרצוץ ביותר בארץ. אבל אם כך הוא הדבר ובכותרות חיוביות חפץ אדוני השר, מי אנו כי נלין על אותם שיקולים זרים? העיקר שהמדבר יישאר קסום, חריתון יישאר בחיים ותהייה ביננו קצת פחות גדר.
לא טוב שכך?