הסיפור שמתחת לספרים -מאת אביבה לורי

petro





הנרי פטרוסקי. לכתוב שיר זה בדיוק
כמו לתכנן גשר
הנרי פטרוסקי ישב יום אחד בחדר העבודה
שלו ובהה בחלל. הביט כה וכה, שמאלה
וימינה ושוב שמאלה, כך במשך שעה, עד
שעיניו נתקלו בכתם צבעוני גדול מרוח על
הקיר. פטרוסקי, פרופסור להיסטוריה וראש
המחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת דיוק
בצפון קרוליינה, סופר וחקרן בלתי נלאה,
מיקד את מבטו בכתם ושאל את עצמו: מה
אני רואה?

שורות שורות של מדפים עמוסים בספרים
היו שם על הקיר. ספרייה. שום דבר יוצא
דופן, ספרייה כשל מיליוני בני אדם
בביתם. אבל מה יש מתחת לכל הספרים
האלה? הוא המשיך לתהות. מדפים, היתה
התשובה, מדפים של ספרים. או אז הוארה
ספרייתו של פטרוסקי באור גדול ובראשו
הבשיל נושא מרתק לספר חדש, "הספרים על


מדף הספרים", שיצא לאור בארה"ב ב-9991 )הוצאת קנופף( ובימים אלה רואה
אור בתרגום לעברית )הוצאת עם עובד(.

מה כבר אפשר לכתוב על מדפים של ספרים? ב-092 עמודים במקור, וקצת פחות
מזה בתרגום העברי, מתגלה סוד כוחו של פטרוסקי: להפוך חפץ יומיומי
ובנאלי להפליא לנושא ראוי לספר שלם, לחקור את קרביו מן היסוד ולהאירו
מזווית בלתי צפויה בשלל תובנות חדשות. כך כבר עשה לעיפרון בספר בן
053 עמודים, לגשרים בספרו על בוני הגשרים באמריקה, ולשורה של חפצים
שימושיים כמו מזלג, כפתור, רוכסן, מהדק. עכשיו הצטרף לרשימה מדף
הספרים. האם מישהו שאל את עצמו פעם מדוע אנחנו מעמידים את הספרים על
מדף הספרים בצורה אנכית ולמה זה בכלל חשוב לדעת? "זה לא חשוב", אומר
פטרוסקי בשיחת טלפון מבית הקיץ שלו במיין, "אבל זה מסקרן".

למה החלטת לכתוב על מדפי ספרים?

"חשבתי שזה סיפור מעניין. ואם לשפוט מכל השפות שהספר תורגם ומהתקבלותו
בארצות הברית, אני מבין שעשיתי את הדבר הנכון".

למי אתה כותב?

"בעיקר לעצמי. אני נהנה מזה שאני לומד הרבה בדרך. אני לא מצליח להבין
דברים עד הסוף עד שאני לא כותב עליהם בצורה ברורה. הקוראים שלי הם
מהנדסים ואנשים שאין להם כל קשר מקצועי אלא רצון בקריאה שמרחיבה את
האופקים, קוראים מתוחכמים וסתם אנשים שמתעניינים בכל נושא. אני מקבל
המון דואר מקוראים ומאוד נהנה לקרוא את המכתבים האלה".

shelf

גלגל הספרים הדמיוני של אגוסטינו
רמלי, מתוך מדריך המכונות שלו
מהמאה ה-61

כדי להסתקרן מהספרים של פטרוסקי צריך
להיכנס לראשו, ראש של פריק אינטלקטואלי
ששואל את עצמו שאלות במקום שלאחרים
נדמים הדברים מובנים מאליהם. פטרוסקי,
בן 95, הוא שילוב נדיר בין מהנדס
מכונות פונקציונליסט ושמרן, היסטוריון
של חפצים וסופר קל כתיבה בעל דמיון
פרוע. "אני הרפתקן בספרים שלי, בחיים
אני די מרובע", הוא אומר.

לתיאוריה ההנדסית שפיתח ושיכלל הוא קורא
"תורת הכשלים ההנדסיים": "אני מסביר
לסטודנטים בהרצאותי שעיצוב הנדסי
והמצאות מתבססים ברובם על גילוי כשלים.
כשאתה מבקר את הטכנולוגיה הקיימת, אתה
מוצא דרך איך לשפר אותה". בספרו על
בוני הגשרים, לדוגמה, הוא תוהה מדוע
גשרים מתמוטטים על אף שנבנו במטרה שזה
לא יקרה. נחמתו היא שגשר מתמוטט מאלץ

את המתכננים להביא פתרונות הנדסיים טובים יותר כך שהגשר הבא יישאר
שלם. תורתו של פטרוסקי היתה זוכה אצלנו לתהודה רבה.

אלי שאלתיאל, עורך סדרת אופקים בעם עובד שהוציא את ספרו של פטרוסקי
לאור, קרא בשקיקה את ספריו ומסכים להגדרתם כאיזוטרים. "פטרוסקי הוא
איש משונה שמצליח לשלב שתי דיסציפלינות, היסטוריה וטכנולוגיה, וזה די
נדיר. הוא איש שרואה מה שאחרים לא רואים ומוצא בזה עניין. הוא כתב
ספר ענק על העיפרון והלוואי והייתי יכול לתרגם אותו ולהוציא אותו
לאור. כולם שואלים מה כבר יש לכתוב כל כך הרבה על עיפרון כל כך קטן,
אבל עובדה, הוא כתב ספר מרתק. גם אני היסטוריון ואני מוצא עניין
בחיים המטריאליים ובהשפעה שיש לתרבות החומרית על התרבות בכלל, וכשאיש
כזה יכול להסביר לי את הדברים בפשטות, זה מרתק אותי, כמו את כל
קוראיו הקבועים והנאמנים שמחכים לספרים שלו. זה לא עובד על מיסטיקה
ולא על רגשות, אלא על מדע פופולרי שמלמד ומעורר סקרנות. בדרכו
המשוגעת הספרים שלו הם ספרים כיפיים".

המזלג כמשל

באמריקה נחשב פטרוסקי לגורו של החפצים, גדולים וקטנים. קוראים לו
"המשורר של הטכנולוגיה", ספריו נמכרים בעשרות אלפי עותקים, קוראיו
מקיימים דיונים פילוסופיים בתובנותיו, כותבים אליו מכתבים ומתווכחים
איתו על הרווח בין האום לבורג. הוא כתב עשרה ספרים )אחד מהם ספר
זיכרונות אישי על ילדותו, "yobrepaP", "נער העיתון", שייצא לאור בשנה
הבאה( שתורגמו לשבע שפות: ספרדית, יפאנית, גרמנית, עברית, סינית,
פינית וקוריאנית. כעת הוא שוקד על ספרו ה-11 העוסק בקונפליקט שבין
מהנדסים למעצבים. בנוסף ל"הספרים על מדף הספרים", תורגם ב-5991 בעם
עובד גם הספר "חפצים שימושיים".

מרחב המחיה של פטרוסקי נד בין הקיץ לחורף. בקיץ עוברים הוא ורעייתו
קתרין )לזוג שני ילדים( לבית במיין, על שפת נהר הקניבק, לא רחוק
מהאוקיינוס האטלנטי, שם הוא כותב את ספריו ומפצה עצמו בלובסטרים
עסיסיים ובטיולים בחיק הטבע. בחורף הם חוזרים לשגרה בביתם שבצפון
קרולינה, שם פטרוסקי ממשיך ללמד באוניברסיטה ולהשתעשע עם הסטודנטים
שלו בזוטות כמו למה הסבון תמיד רך ונוזל ומשאיר אחריו כתמים על
הרצפה, ואיך אפשר להנדס מיכל שיתפקד בצורה יותר תרבותית ולא ישאיר את
הסבון מתרפש במים.

הפיצול בין שני בתיו הוא מבחינתו גיאוגרפי בלבד. רק לעתים רחוקות
מתאפשר לו להתבטל באמת. ככה זה כשעולמך הרוחני ניזון מהחומר. כדי
להבין את המרחב שבו אנחנו מתפקדים, הוא חוקר את האבולוציה של החפצים
השונים כפי שהתפתחו במהלך ההיסטוריה, חקירה שיכולה להתחיל בכל