המסע הארוך לרצועת עזה

400 ישראלים התאספו תחת אוהל בדרום. הגשם, שלא הפסיק לרדת מהבוקר, זרם על האדמה החשופה, מרטיב את החבילות שנשאו. מעט כיסאות פוזרו לצורך ישיבה, והאור היה קלוש, בשל זרימה לא סדירה של החשמל. משפחות על טפן ישבו בבגדי חג במשך שעות ארוכות, בקור העז, מחכות לאישור המשטרה, שנציגיה עמדו בקצה האוהל וצעקו על המתקהלים.

כך נראתה ביום ראשון האחרון נקודת הבידוק הראשונה של ערביי ישראל בדרכם לחגוג את [[חג הקורבן]] עם קרובי משפחתם ברצועת עזה. נקודת הבידוק מוקמה בחניון חוף זיקים, כחמישה ק"מ צפונית ל[[רצועת עזה]].

כמו בחג הקודם, גם הפעם פרסם מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) הודעה על אישור מעבר לאזרחי ישראל הערבים לרצועה על מנת שיוכלו לחגוג עם בני משפחתם את חג הקורבן. אישור המעבר ניתן לימי החג – ימים שבת, ראשון ושני, ולקרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד. באתר המתפ"ש ניתן היה להוריד טפסים למילוי ולמשלוח.

בשעה 12 חנו בחניון מאות מכוניות, ומשפחות רבות הצטופפו באוהל. הנוכחים התלוננו על השעות הארוכות שהמתינו במקום. כך למשל, לאישה מבוגרת שחיכתה במקום משעה שמונה וחצי, אמר השוטר שתעודת הזהות שלה אבדה. כשביקשה להשאיר את צילום תעודת הזהות, אותו נדרשה להביא כחלק מהטפסים הנחוצים למעבר לרצועה, ושתעודת הזהות שלה תישלח אליה הביתה לכשתמצא, אמר לה השוטר שאין אפשרות לעשות דבר כזה, וכי עליה להמתין עוד. בשעה אחת רץ אליה ילד וסיפר לה ששמה הוקרא והיא קיבלה אישור לבקר בעזה.

א', צעירה נוספת, קיבלה אישור, אבל דודה שלה לא. במצב כזה, סיפרה לוואלה! חדשות, "אני לא נוסעת לבד לעזה" והוסיפה "ואיך דודה שלי תחזור הביתה?". כך גם יוסוף הבדואי. גם הוא הגיע לזיקים בשעה שמונה וחצי בבוקר עם משפחתו. בשעה 12 וחצי קיבל אישור, אבל אישתו, בדואית מהרצועה שרצתה לבקר את הוריה בחג, לא קיבלה אחד. בשעה שתיים וחצי חזרה המשפחה על עקבותיה, ולא נסעה לביקור המשפחתי המיוחל.

חייל בדואי משבט אלשייך מספר שקיבל חופש מהצבא לרגל החג, ואת היום היחידי בילה בליווי סבתו שרצתה לבקר ברצועה. הסבתא לא קיבלה אישור וגם הם לא עברו. בשיחה אתנו, הוא אומר כי הוא לא היה מעוניין לספר לשוטרים ולחיילים במקום שהוא חייל. לא רצה "להשתמש בקלף הזה".

לברי המזל שכן הצליחו לעבור חיכתה עוד דרך ארוכה עד עזה: לאחר מתן האישור הועברו הנוכחים למשרדים שם המתינו עוד שעה. לאחר מכן הוסעו באוטובוסים למעבר ארז. אחת מהם, לובנא, סיפרה לנו בערב בשיחה מעזה, כי במחסום ארז נאלצו העוברים להמתין עוד שעות ארוכות. בניגוד לתחנה בזיקים, בארז לא היה אוהל המגן על הנוכחים, והם המתינו בקור ובגשם על מנת לעבור לבני משפחתם. המעבר, שהחל בשעה 12 בצהרים, הסתיים בשעה תשע בערב.

בסך הכל עברו לעזה באותו היום כ-500 ערבים ישראלים. בשעות בהן חיכו, מספרים חלקם על יחס מזלזל וצעקות מצד אנשי כוחות הביטחון - משטרה וצה"ל - ועל לכלוך, חוסר סבלנות, טלטולים והשפלה. חג הקורבן, אבל למה תמיד מקבלים את התחושה שזהות הקורבן ידועה מראש.

תגובת דובר תיאום פעולות הממשלה בשטחים: "שבועיים וחצי לפני החג פרסמנו שהכניסה לעזה היא בתאום מוקדם ואישור מראש. עם זאת, חלק מהאנשים שהגיעו עשו זאת ללא תיאום מוקדם ויצרו לחץ במעבר. במטרה להקל במקרים הומניטריים חריגים, נערכו בדיקות בשיתוף גורמי הביטחון במטרה לאפשר כניסה."

מנסיון של שנים קודמות הוחלט לעשות חניון בזיקים והלעמיד לבאים הסעות בחינם. במתחם זיקים ובמעבר ארז נערכו ההכנות הנדרשות ותוגבר כוח האדם, לטיפול במבקרים. כ-2600 מבקרים עברו לעזה בחג, קיבלנו תגובות טובות ממספר חברי כנסת על התהליך והארגון, וגם מאנשים שהשתמשו בשירותי המעבר."