זביידי לוואלה!: לפני טלי, שנאתי יהודים

זכריה זביידי זוכר היטב את היום בו הכיר את טלי פחימה. זה היה במאי 2003. בשעות הצהריים קיבל שיחת טלפון מבחורה לא מוכרת, שהזדהתה כישראלית צעירה מתל אביב. היא השיגה את מספרו דרך העיתונאי עלי ואקד.

"טלי הסבירה שהיא קראה כמה ראיונות איתי בתקשורת הישראלית, ויש לה הרבה מה להגיד לי", סיפר [[זביידי]] השבוע, בראיון לוואלה! חדשות. "בהתחלה לא האמנתי לה, חשבתי אולי זה תכסיס של הצבא. אבל כאשר היא התחילה לדבר מתוך הלב שלה, ישר הבנתי: טלי הזאת היא בן אדם אמיתי".

באותה תקופה ניסתה הנהגת [[הרשות הפלסטינית]] לגבש הפסקת אש בין ישראל לבין הפלגים הפלסטינים. רוב אנשי הפתח בשטחים הסכימו להפסקת האש, אבל זביידי סרב לכך בתוקף. פחימה שאלה אותו מדוע הוא לא מוכן לתת הזדמנות להפסקת האש ולהסכם 'מפת הדרכים' שנחתם מספר שבועות קודם לכן.

"הסברתי לה שהפסקת האש היא שקר, כי בזמן שהפלסטינים לא נלחמים, ישראל ממשיכה לעצור אנשים, להרוג אנשים ולבנות בתים בהתנחלויות. אפילו בזמן הפסקת אש, ישראל עדיין עושה מחסומים, בהם החיילים מקללים ומטרידים את הנשים שלנו".

"טלי אמרה שהיא הייתה בצבא, וגם המשפחה והחברים שלה היו, והיא לא מאמינה שהצבא עושה כאלה דברים. ניסיתי להתווכח איתה, אבל זה לא עזר. לכן פשוט אמרתי: לא מאמינה? בואי תראי בעיניים שלך".

זביידי לא באמת ציפה שטלי תבוא. "מתחילת האינתיפאדה, הישראלים היחידים שהגיעו ל[[ג'נין]], חוץ מאשר חיילים, היו הרופאים למען זכויות אדם. יש כאן ילדים שכל החיים לא ראו ישראלי שהוא לא חייל. אבל טלי אמרה שהיא רוצה לבוא. ובניגוד לאחרים, היא באמת באה".

"כן. היא שאלה אם אני אהרוג או אחטוף אותה. נתתי לה את המילה שלי, שהיא תהיה אורחת כבוד בג'נין, ולא יקרה לה שום דבר. וככה באמת היה. בביקור הראשון היא באה, ראתה את המחנה, דיברה עם האנשים. כולם התרגשו בגללה. בביקור השני, היא הביאה הרבה צעצועים ובגדים, ונתנה אותם לילדי המחנה. הילדים אהבו אותה מהרגע הראשון, כי הם ישר ראו שהיא נשמה טובה".

הילדים ראו בה נשמה טובה, אבל השב"כ חיבב קצת פחות את טלי פחימה. באוגוסט 2004, אחרי הביקור הרביעי שלה בג'נין, היא נעצרה. במשך חמישה חודשים ישבה במעצר מינהלי ונחקרה על קשריה עם זביידי. לאחר מכן הוגש נגדה כתב אישום. מדינת ישראל האשימה אותה ב"סיוע לאויב בזמן מלחמה".

זביידי טוען כי ההאשמות נגד טלי הן "שקר אחד גדול. כבר בטלפון, טלי הבהירה לי שהיא יהודיה, והיא לא תבגוד בעם שלה. אף אחד כאן לא ניסה לגייס אותה. לגייס אנשים מהעם האחר ולגרום להם לבגוד, זו שיטת פעולה של ישראל, לא של ההתנגדות הפלסטינית".

" הם עצרו אותה פשוט כי הם היו יכולים. כל ההאשמות לגבי טרור זה סתם המצאה. פעם היו מגיעים לג'נין הרבה ישראלים, כאשר אמא שלי ופעילת השלום הישראלית ארנה מר-ח'מיס ניהלו ביחד תיאטרון. האנשים שבאו לתיאטרון היו חשובים. פרופסורים, סופרים, אנשים עם חברים באירופה. הם באו לג'נין, אבל השב"כ לא עשה להם כלום".

"אחר כך התחילה האינתיפאדה, והאנשים האלה הפסיקו לבוא. אבל טלי באה, ובניגוד אליהם, היא באה לבד. אישה ישראלית רגילה שרצתה להכיר את העם הפלסטיני. ולכן השב"כ עצר אותה, כי בניגוד לאנשים אחרים, לא היה לה גב".

אמו של זביידי, חשוב לציין, נהרגה במהלך מבצע 'חומת מגן', מירי פגז טנק של צה"ל. "כאשר הרגו את אמא שלי, הבנתי שישראל לא באמת רוצה שלום", הוא אומר. "אמא שלי כל החיים שלה ניסתה לקדם את השלום בין היהודים והערבים, אבל בכל-זאת הרגו אותה. כמעט אף אחד ממחנה השלום הישראלי לא בא להלוויה שלה. זה גרם לי לשנוא את כל היהודים".

קרוב לחמש שנים אחרי מות אמו, זביידי אומר כי המפגש עם פחימה גרם לו לשנות את עמדותיו. "לפני שפגשתי את טלי, שנאתי את כל היהודים. היום אני שונא את הכיבוש, אבל אני יודע שיש גם יהודים אחרים. גם בצד שלכם יש אנשים טובים. אנשים כמו טלי פחימה".