שאלת תם: ומה אם יעצרו אותי סתם?

יש פרשות שמערכות החוק והצדק הישראליות היו מעדיפות לשכוח. ברשימות עצורי המשטרה יש לא מעט חפים מפשע שנעצרו לשווא. אחדים מהם אף הואשמו על סמך עדויות שקר, הודאות שחולצו מהם באלימות או ראיות מפוברקות. לעיתים טעויות המשטרה מסתיימות כעבור מספר ימים ולעיתים הזיכוי מגיע רק כעבור שנים ארוכות.

החפים מפשע שסבלו מכליאת שווא שילמו ומשלמים מחיר כבד של שלילת חירות, עגמת נפש ואות קלון. האם האחראים על עשיית צדק בישראל דואגים גם להם?

החוק הישראלי קובע, כי כליאת שווא היא שלילת חירותו של אדם באמצעים פיזיים. החוק מאפשר לאדם שנעצר או נכלא לשווא לתבוע את המדינה רק במקרים בהם הוכח שהמדינה התעמרה באופן קיצוני, נהגה בחוסר הגינות, או יצרה מצע כוזב כדי לעצור אדם.

חוקי הנזיקין המגינים על אזרחי ישראל מפני מעצרי שווא לא חלים על תושבי המדינה שאינם אזרחיה. בנוסף לישראלים שסבלו מכליאת שווא, נופלים פלסטינים רבים קורבן למעצרים שרירותיים המבוצעים על ידי זרועות הביטחון, ואינם זוכים לפיצוי או אפילו להתנצלות.

גם רוב מקרי מעצרי השווא של אזרחים ישראלים מסתיימים בלא פיצוי בשל הקושי הכרוך בהגשת תביעה כנגד המדינה, והקושי להוכיח משפטית פגיעה של ממש.

ובכל זאת, יש מי שתובע וזוכה בפיצוי. רוב מקבלי הפיצויים הם אנשים שנעשה להם עוול כבד במיוחד, או כאלה שמעצרם תוקשר היטב. פעיל הימין, [[נעם פדרמן]], זכה בפיצוי של 100,000 שקלים לאחר שנעצר באשמת פיגוע חבלני שלא ביצע. עובדת זרה מהפיליפינים זכתה ב-10,000 שקלים לאחר שנעצרה על אף שהחזיקה אשרה תקפה. ארבעת נאשמי פרשת [[כנופיית מע"צ]], שהסעירה את המדינה ב-1978 הורשעו על סמך הודאות שחולצו מהם באלימות קשה. הם זוכו רק ב- 1998, ולפני שנתיים גם פוצו ב-12 מיליון שקלים.

[[עמוס ברנס]], שהואשם ב-1976 ברצח על סמך הודאה שחולצה ממנו בכוח זוכה רק בשנת 2002 וזכה להתנצלות שופטיו. לפני כחודש טען ברנס, כי [[רומן זדורוב]], החשוד המרכזי ברצח תאיר ראדה, חף מפשע. ימים יגידו.