השנה האזרחית באה אל קיצה ועוד שנה עומדת בפתח. אם אתם מסוג האנשים ברי המזל שאוכלים 3 ארוחות מלאות ביום, ממתינות לכם 1095 ארוחות בשנה הבאה וזו סיבה מספיק טובה המסבירה מדוע בכל תרבויות העולם כמעט, חוגגים את תחילתה של שנה בארוחה חגיגית ומלאת משמעות.
ארוחת ראש השנה היהודי למשל, היא משהו שמייצר הכנות והתרגשות בנפח ששום אירוע אחר לא מתקרב אליו, כולל גמר המונדיאל. אולי רק ארוחת ליל הסדר מצליחה להאפיל עליה במקצת. אבל זה בטח בשל כל סוגיית הכשרות לפסח. אבל אם נחזור לרגע לארוחות השנה החדשה, נגלה שאנו לא לבד. גם לסינים, ליפנים, ליוונים ולשאר העולם מסורות קולינאריות משלהם כשמדובר באוכל של השנה החדשה.
אצל הסינים נהוג ליחס חשיבות עצומה לארוחת ראש השנה שלהם. בדרך כלל, זהו אוכל שונה מעט מהמתכונים אותם נהוג לבשל ביום, יום, כאשר כל מרכיב במנה מסמל שאיפה ואיחולים לשנה החדשה. כך למשל זרעי לוטוס מסמלים המוני צאצאים ממין זכר, אגוז גינקו מסמל מטילי כסף רבים, חזרן מסמל את התקווה שבשנה הקרובה הדברים יתנהלו על הצד הטוב ביותר. דווקא טופו לא תמצאו בארוחת ראש שנה סינית, בשל צבעו הלבן מסמל באופן מסורתי מוות ופורענות.
ביפן חוגגים את השנה החדשה במשך שלושה ימים של מנוחה, אכילה, מסיבות "בוננקאי" (לשכוח את השנה שחלפה) ובביקור במנזרים בודהיסטיים. אחד מהמאכלים איתם נהוג לקבל את השנה הם אטריות הסובה הארוכות, אותם שולקים ביפן בזהירות מבלי לשבור אותן, מנהג שמסמל חיים ארוכים. גם לאורז מושי (אורז בעל מרקם דביק יותר) יש תפקיד בשנה היפנית החדשה. מן האורז נהוג ליצור כדורים בשם אומושי, אותם מגישים במרק בשם אוזוני. מן המנה הזאת נהוג על פי המסורת היפנית להציע בראש ובראשונה מנחה לאלים בשביל המזל הטוב ורק אז מצטרפת המשפחה בכדי ליהנות מהמנה והמזל.
אצל הספרדים מלווה מנהג חמוד וסימבולי את כניסתה של השנה החדשה. מידי סילבסטר, כשהשעון מכיכר פאוורטה דל סול במדריד מכה חצות, אוחזים הספרדים באשכול ענבים ומתחילים לאכול 12 ענבים אחד לכל צלצול של השעון. יש אומרים שהמנהג הזה מביא מזל ומסמל את השנה המתוקה, אבל נהוג יותר ליחס את המקור למנהג ביבול הענבים ההיסטורי שראתה ספרד בתחילת המאה.
גם בארצות הברית יש מסורת אוכל איתה נהוג ללוות את השנה החדשה. בכל דרום ארצות הברית, נוהגים לעשות את זה בעזרת תפריט מאופק ודל, זאת ברוח המימרה הנהוגה: "אכול עני בסילבסטר, אכול עשיר במשך שאר השנה". ארוחה דרומית טיפוסית שכזו תכלול לחם תירס, מעט האם, שעועית שחורה מבושלת וכרוב ירוק. כמובן שהאדפטציה האמריקנית למשמעות הסימבולית של האוכל, קשורה בכסף. השעועית השחורה נראית כמו מטבעות קטנים והיא תופחת בבישול כמו שאמור לתפוח ההון האישי, בעוד הכרוב הירוק מקבל הרבה חיבה בשל צבעו שמזכיר את המרשרשים הירוקים.
הכסף משחק תפקיד מסורתי גם באחת ממנות החג של יוון, אבל מזווית שונה מזו של האמריקאים. הווסילופיטה מאפה דמוי פשטידה עם מטבע בפנים, יחולק לסועדים ומי בחלקו יפול הכבוד להיחנק או לנגסו מהמטבע, יזכה למזל רב בשנה החדשה. את המאפה נהוג לאכול לזכר נס המיוחס לבישוף של יוון, שהצליח להחזיר חלק מהמיסים הדרקוניים שהושתו על העם היווני על ידי השלטון העותומאני. הכספים מצאו את דרכם חזרה לידיהם של בעליהם החוקיים על ידי כך שהוחבאו בפשטידות, שבאופן פלאי חולקו כשהם נושאות את הסכומים המדויקים שנגבו מהנישומים.
אצל השכנים מאיטליה, משלבים בין המתודה האמריקאית למתודה איטלקית טיפוסית. שם אוכלים בראש השנה החדש קוטקינו קון לטיקי תבשיל נקניקיית חזיר עם עדשים. העדשים מסמלים מטבעות קטנים ושפע של כסף לשנה החדשה, בעוד נקניקיית החזיר, שהיא משופעת בשומן, מסמלת את השפע העתיד לבוא. כשמדובר באיטלקים, השפע הזה כמובן שמיוחס גם לאוכל עצמו.