שנה בלאפה

איך שלא נסתכל על זה, 2006 היתה שנת המזון המהיר. התחזית: העסק הולך להתעצם, ובכל החזיתות.
מאפייני התופעה: המוני רשתות טורטייה חדשות, שנחשפות בכל בוקר (מי אמר טורו בנמל ולא קיבל?) בכל מטר נדל"ני פנוי, וקושי ממשי לחצות את אבן גבירול בלי להיתקל במקפיצי אטריות אסייתיות חדשים לצד ותיקים. מי שמסתמן כמלך הפאסט פוד הבלתי מעורער בראשית 2007 הוא הסושי. הנה מה שהולך לקרות בחודש הקרוב בלבד: סושי 2 גו יעלו על שינקין עם הסניף השני שלהם; סמוך לסניף מקדונלדס בדיזנגוף סנטר נפתח דלפק לממכר מזון מהיר בשם סושי השף; ובשבועות הקרובים יפתחו גם פוג'יאמה מבן יהודה סניף ברמת החי"ל. אכן, פלישה.

כל עסקי המזון מחזיקים בכובעם בשנה האחרונה גם שפן בריאותי. כולם אורזים את האוכל בפירורי לחם מלא אורגני, ולא משנה מה כולל יתר התפריט - לכולם יש אג'נדה בריאותית. התחזית: לאור המוני הפקסים המונחים בפתחנו, מסתמן שהמגמה רק תלך ותתרחב.

ב-2006 נראה שהסועד התל אביבי אימץ סוף סוף לחיקו את פירות הים, שהולכים ומתקבעים בקונצנזוס. אם פעם על כל מתכון לשרימפס היו מגיעים מכתבי נאצה, הרי שהיום השרץ הוכשר כמזון לכל המשפחה. האחראים לשינוי הם, בין השאר, בן מחרובסקי עם Pier 23 ואנשי גוצ'ה, שיפתחו בתחילת 2007 את הסניף החדש באבן גבירול.

האוכל הביתי יצא השנה ממחשכי המרתפים אל המסעדות והמעדניות. העיקרון פשוט: כולם רוצים אוכל ביתי, אבל לא לבשל בעצמם. התוצאה: אוסף גדול של מקומות המציעים אוכל ביתי. האבסורד: המכירה מתבצעת בשיטה הדלפקית המהירה. ברשימה של אנשי האוכל הביתי שהתרחב השנה אפשר למצוא בין היתר את פרידה הכט ואת סירי אהבה. צ'ולנט, כמאמר המשורר, עושים באהבה או לא עושים בכלל.

מתברר שהחיבה לאוכל מצליחה להביס לפחות חלק מהגזענות הישראלית. לראיה: התל-אביבים החלו לעלות לרגל לחבש, מסעדה אתיופית מסורתית שנפתחה השנה, והודות לכך נחשפו לאוכל באמת שונה בסגנון התיבול ובשיטת האכילה - המנה (תבשיל קטניות או בשר) מוגשת על לחם האינג'ירה, המשמש כצלחת, ככף וגם כחלק אינטגרלי מהארוחה עצמה, כמובן. זו ללא ספק מהמסעדות הבודדות שהצליחה לחדש לגמרי ב-2006 ולהפתיע גם סועדים בעלי חך מנוסה.

מפת האוכל התל אביבית עברה השנה כמה שינויים אסטרטגיים. אחד מהם הוא העובדה שרחובות ישנים ועמוסי תנועה זוכים לעדנה למרות מצוקת החניה. פרט לפריחה המתמשכת של אבן גבירול המשיך השנה דיזנגוף להחזיר מתהילת העבר. אחת הדוגמאות לאמון המחודש ברחוב הוא הסניף החדש שפתחה ציונה הרשקוביץ לביסטרו שלה, אידלסון 10, על חורבות מה שהיה פעם קפה כסית.
גם בבן יהודה נפתחו כמה מקומות חדשים, בהם המסעדה האיטלקית המצליחה מל ומישל, בנדיקט, סניף ענק של קפה קפה ופיקולה פסטה. מיקה שרון, חלוצת השיקום של הרחוב, ממשיכה לככב בו עם ליברה.
האזור החם של השנה הבאה יהיה ללא ספק בתוך שוק הכרמל. מסעדת בוחא כבר עושה את העבודה, כמו גם המטבחון הוותיק, אבל הם לא לבד. בהלל הזקן 18, במקום שבו ניצבה תחנת המשטרה של השוק, ייפתח בית קפה בשם Gunja, מול חנות הבגדים שנושאת את אותו שם. הבעלים של שני המקומות, שלומי לוי, ניהל במשך שנים רבות את קפה עידן בדיזנגוף, ואת המקום החדש הוא ריהט בענתיקות ובדלתות שיובאו מהודו.

זה לא ממש מאפיין רק את השנה החולפת, אבל השף-סלבריטאי ממשיך לחזק את מעמדו כגורו חברתי. עם או בלי קשר למצב הכלכלי, כולם עסוקים בשיחה על השפים ומעשיהם ועל תוכניות הבישול שלהם בטלוויזיה או הספרים שהם מוציאים. ב-2006 האייטמים החמים היו הבלוג של השף עמיר אילן, שפתח את Maya; חיים כהן, שקיטלג את ירקות ארצנו; ומאיר אדוני, שחזר לעיר עם כתית בבניין לשימור ברחוב היכל התלמוד, לטובת אנשי עסקים שרצו אותו קרוב לצלחת שלהם.
השנה הבאה תיפתח בסימן המסעדה החדשה של יונתן רושפלד בבית גיבור. המסעדה, שתיקרא הרברט סמואל, תיחנך מתישהו בשבועות הקרובים, וצפויה להיות קצת עממית יותר באווירה ביחס לפרויקטים קודמים של רושפלד. על פרנק אזולאי והמסעדה החדשה שלו, שהוקמה מול זו של שגב משה (עוד כוכב טלוויזיוני) בהרצליה פיתוח, כבר דווח כאן, וכך על רונן דוברת בלוך, שיפתח מסעדה בגבול תל אביב-רמת גן. וכן, גם אבי קונפורטי (צ'ימיצ'אנגה וזוזוברה) יפתח במהלך החודשיים הקרובים בבית אמפא (המסגר פינת ריב"ל) את צפרה, המוגדרת כרסטו-בר אסייתי.
השף רוני גילמור, דמות פחות מוכרת בזירה הקולינרית, ישיק בערב הסילבסטר את לוטס (שד' רוטשילד 64, טל' 5602697), המסעדה שהוקמה במקום שבו ניצבה ין-ינג של אהרוני, שעברה לרחוב הארבעה.
וזה לא הסוף: שמועות מדווחות שדמויות מפתח מברקרולה - קובי בנדליק ועופר אלמליח - יפתחו גם הם מסעדה השנה. בקיצור, מסתמן שגם 2007 תהיה שנת השף