אפשר לסכל הפרטות

זה קרה בשבוע שעבר במצרים: 20 אלף עובדי טקסטיל הצליחו לכופף את הנהלת המפעל ואת הממשלה ולעצור את ההפרטה של המפעלים בהם הם מועסקים. בעקבות ניצחון העובדים ציינו פעילי האיגודים המקצועיים המקומיים כי "זו הצלחה חשובה בדרך לשיקומה של תנועת הפועלים" שנחלשה עד מאוד בעקבות התקפה הממושכת של הנשיא חוסני מוברק נגד העובדים. הנשיא המצדד במדיניות הניאו-ליברלית ובעזרת הידידים בארה"ב הוא מנסה, וברוב המקרים גם מצליח, לקדם תכניות הפרטה מרחיקות לכת.

השביתה שפרצה במה שמוגדר "הלב התעשייתי של מצרים": העיר מחלא אל-קוברה, 130 ק"מ צפונית-מזרחית מהבירה קהיר, היא הראשונה במקום מאז 1988. רבבות העובדים של תאגיד הטקסטיל אל-מחלא הפגינו במשך ימים ארוכים והשתלטו על המפעלים כדי למחות נגד החלטת המנכ"ל מחמוד אל-ג'באלי שלא לשלם תוספות שכר וכך להפר את ההסכם הקיבוצי שנחתם. כרבע מהשובתים והמפגינים היו נשים.

הנהלת החברה טענה כי אין היא יכולה לשלם את התוספת השנתית (השווה לסכום של כ- 130 שקלים) בגלל הצורך "לייעל את העבודה ולהוריד עלויות". כאשר נודע לוועדי העובדים על החלטת ההנהלה, פרצה שביתה בכל המפעלים והמאה הגיעה אל רחובות העיר. הוועדים טענו שמעבר לרצון "לחסוך בעלויות", הסיבה האמיתית לאי תשלום התוספת היא להפוך את התאגיד לאטרקטיבי יותר בעיני המשקיעים הזרים שאמורים היו לרכוש את המפעלים בעקבות מדיניות ההפרטה הממשלתית ובעצה אחת עם הבנק העולמי.

בהפגנות שנערכו בעיר, אלפי עובדים נשאו ארונות קבורה ובהם נכתב שמו של מנכ"ל התאגיד שבבעלות הממשלה. עוד הם דרשו לחקור את ההנהגות המנכ"ל, שלדעת המפגינים הוא מושחת, ואת תשלום תוספות השכר.

משטרת מצרים, שבדרך כלל מטפלת ביד קשה בכל הפגנה על רקע חברתי או פוליטי, לא הצליחה להתגבר על ההמון המפגין ונטשה את רחובות העיר. הן הממשלה והן המשטרה הופתעו ממספר המפגינים ומנחישותם, ולכן נשלחו חיילים שכיתרו את העיר ואת המפעלים בשליטת העובדים, בניסיון לעצור את המחאה.

המחאה הייתה כה המונית שאף העיתונות הממשלתית נאלצה לסקר אותה. עיתון האופוזיציה הימינית "אל וואפד" פרסם כותרת ענק באחד באחד מימי המחאה: "מהפכת העובדים". "אל-מסר אל-יום" פרסם בעמודו הראשי את תמונות אלפי המפגינים. עיתונים אחרים הקדישו שני עמודים במשך שבועיים לסיקור המחאות והשביתה. העיתון שבבעלות הממשלה "אל-אהרם" אף הכתיר את הידיעה בצמד המילים: "העובדים ניצחו".

בין השובתים היו גם נימות של אכזבה מממסד האיגודים המקצועיים. המפגינים דרשו לשנות את מנהיגות האיגודים כי לדעתם אין היא משרתת את העובדים ולא מגלים כל התנגדות למדיניות ההפרטה של ממשלת מוברק.

כתב סוכנות אי.פי.אס שוחח עם אחד השובתים: "תודה לאל, המחאה של העובדים הצילה את המפעל. כאשר הגזל של הזכויות שלנו הוא כה קשה ואין מה להביא הביתה כדי לרכוש מזון לילדים - הזעם רק גובר ואין איש המסוגל לשלוט בעובדים". לדבריו "לטענת הממשלה האחים המוסלמים עומדים מאחורי השביתה. זו הטענה של הממשלה כי אין היא יודעת מה הם בדיוק מעשיה. האחים המוסלמים אינם פועלים בקרב העובדים. מי שהיה פעיל נעצר עוד בטרם פרצה שביתה. השביתה והמחאה היו ספונטאניות ותחת ההנהגה של הוועדים".

כאמור, בעקבות המחאה הממשלה החליטה לערוך ארגון מחדש של ההנהלה, לפטר כמה מנהלים, לשלם את כל תוספות השכר ואף החליטה לגנוז את תכניות ההפרטה. כל זה קרה בגדולה שבמדינות ערב, כפי שמנחם בגין נהג לציין, כאלף ק"מ דרומית לאשקלון. באשקלון עומדים להפריט את מפעל המתכת עשות. הפרטה, שכמו כל הפרטה, המלווה בלא מעט שערוריות. האם לעובדי המתכת של עשות יש מה ללמוד מעובדי הטקסטיל המצרים? התשובה היא חיובית, כמובן.

* הכותב הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.