את כל הכבישים בעיר הוא הופך לנו, חולדאי. ביצועיסט, יענו. לא קל להחליף את התשתית של העיר, לשפץ, להרחיב, לסלול. לא קל, אבל לגמרי אפשרי. עובדה: ראש עיר אחד בנה טיילת, ראש עיר אחר הקים רבי קומות ומלונות לקבלני, הנוכחי מתעמק בתורת הכבישים. כל אחד והקטע שלו. אבל יש דברים שספק אם ראש עיר, חזק ככל שיהיה, מסוגל להם. אחד הקשים שבהם זה העניין של הפיתה.
בשנה שעברה, במשחק הפתיחה של העונה בבלומפילד, היתה מין מסיבת עיתונאים קטנה. ראש העיר אמר כמה מלים, ואחר כך היה מקום לשאלות. שאלתי את כבודו אם הוא יודע כמה עולות הפיתות בבלומפילד, כמה לוקחים על מיץ. מר חולדאי נתן בי את מבט "הלמה אתה הורס עכשיו את החגיגה", והודיע שהוא יבדוק את הנושא ואם צריך גם יטפל בזה. כמובן שכלום לא קרה.
אני מתקשה לזכור כמה עולה הפיתה המגוחכת או המיץ המדומה במזנונים של בלומפילד. דבר אחד אני זוכר בטוח: אין שום קשר בין המחיר לתמורה. ועוד דבר אחד ברור: ראש העיר, עם כל הכבוד לזכור מחלף לשנתיים, יצטרך להשקיע מאמץ מיוחד בפרוייקט הפיתה בבלומפילד. קל לנחש שיהיה פה עניין של זכיונות, חוזים, התחייבויות, מי יודע מה עוד.
אבל אם כבודו רוצה להוכיח לעשרות אלפי התל-אביבים שמגיעים מדי שנה לבלומפילד, ולרבבות שבאים מערים אחרות, שהוא באמת מסוגל להזיז דברים, נראה אותו מתגבר על כל המכשולים והקומבינות, מפתיע את הציבור הרחב, שחלקים נכבדים ממנו סובלים מאוד מהמיתון, ומוריד את מחיריה של אותה פיתה מיתולוגית, מרוחת שכבת חומוס דקה ובה פיסת מלפפון חמוץ (זה כולל גם נקניקיות, כבודו, ושאר מוצרי מזון ושתייה, הפיתה פה היא רק דוגמה).
לא רק בגלל שזה מעשה נכון, חיובי מתבקש, בפני עצמו. יש כאן עניין יותר מהותי: הורדת מחירי הפיתה תעיד על האפשריות של הבלתי אפשרי. עבורנו, שמסתובבים במגרשים כבר שנים, פעולה כזו היא פנטזיה בדיונית יותר מניצחון של מכבי חיפה על ליברפול או מעלייה של הנבחרת למונדיאל. הורדת מחירי הפיתה היא מקור לאופטימיות אינסופית: אם זה יכול לקרות, הכל יכול לקרות.
ועכשיו, אדוני ראש העיר, נראה אותך מבצע. אם תוריד את מחיר הפיתה, אנחנו איתך לכל אורך הדרך. נחכה ונראה.
* הטור לקוח מגיליון "ספורט העיר" מה- 16.8.2001
השוונג של הפיתה
16.8.2001 / 11:03