הפרטנרים

בשבוע האחרון שברה ממשלת אולמרט כמה שיאים של הפקרות, מהסוג שממשלות קודמות, חסרות אחריות בזכות עצמן, עוללו במשך תקופה ארוכה בהרבה.

- בפעם הראשונה הונף דגל אש"ף על מעונו של ראש ממשלת ישראל' כתפאורה לחיבוק בינו לבין אבו מאזן.

- נטישת הממשלה את אזרחיה, הפכה למדיניות רשמית, וכיום יודע כל תושב בשדרות כי מבחינת הממשלה דמו מותר – והוא נתון לחסדי טילי הפרטנרים של אולמרט. צה"ל נצטווה לעמוד מנגד, לראות כיצד חוליות הרקטות חוזרות ומנסות לרצוח את תושבי מערב הנגב, ולא לנקוף אצבע נגדן' או נגד שולחיהן. שרת החינוך, יולי תמיר, נתנה דוגמה אישית חינוכית' כששיבחה ממרחק בטוח את תלמידי שדרות הנשארים בעיר למרות הקסאמים החולפים מעל הקו הירוק' שכל כך יקר לליבה. לאריאל שרון, למשל, עוד הייתה בושה כלשהי, והוא הציב סוללות תותחים מול עזה, שירו אל שטחים ריקים כדי לחפות על אזלת היד, לפחות מול דעת הקהל בארץ.

- ציפי לבני, שרת החוץ אוהבת הפלסטינים, המשתוקקת למסור להם את לב הארץ, והקרה כקרח כלפי מאה אלף יהודים שאותם היא מתכוונת להפוך לפליטים כפי שעשתה לתושבי גוש קטיף, הכריזה על נכונותה למשא ומתן תחת אש, ובכך לדלג על הסעיף המחייב את פירוק מנגנוני הטרור תחילה, הבלם היחיד של תכנית החורבן "מפת דרכים".

- לעסקאות השבויים המופקרות מן העבר, שעלו לישראל מחירים אסטרטגיים מחרידים, נוספה הברקה נוסח אולמרט – שחרור מחבלים ללא קבלת תמורה כלשהי. אולמרט, המוכן לתת לחמאס מחבלים רוצחים תמורת גלעד שליט, לא מקפח את אבו מאזן, ומשחרר גם לו מחבלים, וללא כל תמורה.

- הממשלה אישרה להעביר עוד 2000 רובים ו-2 מליון כדורים למחבלי הפת"ח של אבו מאזן - הארגון שרצח בשנים האחרונות יותר ישראלים מאשר החמאס. אחד הדוברים כבר הספיק להודיע כי הנשק יופנה נגד היהודים. איזו הפתעה.

- הממשלה "מטפלת" גם בבעיה הדמוגרפית' ע"י הסכמה להכניס מירדן את "חטיבת באדר" – 1500 מחבלי פת"ח מאומנים וכנראה גם את משפחותיהם.

כל זה בשבוע אחד.

החישוב ההזוי של הממשלה מסתמך על ניסיון מופרך לחזק את אבו מאזן כמשקל נגד לחמאס, אך "האסטרטגים" הדגולים הללו מסכנים, גם לשיטתם, אותו ואת מעמדו בקרב הערבים ע"י מתן הנשק המתוקשר והחיבוקים הדביקים עם היהודים. חבר אחר בצוות המהולל, השר שמעון פרס, חיבל מצידו במאמצים אלו, ע"י הצהרה תמוהה שהחמאס חייב לקחת חלק בתהליך השלום.

כל המדיניות הזו מטרתה לאפשר נסיגה מיהודה ושומרון, תוך יצירת מצג שווא של מו"מ, לאחר שמתווה הנסיגה החד צדדית של אותם גאונים עצמם פשט את הרגל, באופן הבוטה והמביש ביותר שיתכן. כל הבלוף נשען על אדם מפוקפק אחד בשם מחמוד עבאס, הוא מיודענו אבו מאזן, הטרוריסט המזדקן המוצג כמלאך שרת אמיתי בקרב השמאל והתקשורת הישראלית.

ד"ר אבו מאזן קיבל את ה"דוקטורט" שלו באוניברסיטת "פטריס לומומבה" לסוכנים סובייטים במוסקבה בימי המלחמה הקרה. נושא עבודת ה"דוקטורט" שלו היה הכחשת שואה באמצעות הטענה המתועבת והפרימיטיבית שהציונים והנאצים המציאו את אגדת השואה כדי לדחוף את היהודים ל"פלסטין". הוא היה האיש שמימן את רצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972, ועל כך "כיבד" אותו המוסד במעטפת נפץ, שממנה, למרבה הצער, רק נפצע. אבו מאזן הוא חסיד גדול של "תורת השלבים" של אש"ף, הדוגלת בטקטיקה של ניצחון על ישראל והשמדתה באופן הדרגתי ע"י "קילוף" שלה משטחים- תחילה לגבולות 1949, בשלב הבא לגבולות 1947, ואל הים התיכון בשלב הפיתרון הסופי. עם זאת, קשה לו להתאפק, ומדי פעם ההצגה נחשפת. במסע הבחירות שלו הצטלם עם המחבלים של זכרייה זבידי בג'נין, כינה את ישראל "האויב הציוני", ולאחר נצחונו הודיע כי "תם הג'יהאד הקטן ומתחיל הג'יהאד הגדול". המחבלים המתאבדים, רוצחי הנשים והילדים, נקראים בפיו של הפרטנר, "שאהידים" ו"גיבורים".

התקשורת הישראלית, הנרקומנית הותיקה של ויתורים ונסיגות, אינה משמיעה ציוץ. לעולם לא נשאלת אף שאלה המופנית לאולמרט או לבני, עם תהייה לגבי מהימנותו של הפרטנר או כוונותיו האמיתיות. אין השוואה עם הדמיון הבעייתי להתנהלות של אוסלו, שעלתה לנו, נכון לעכשיו, בכ-1,500 הרוגים, אלא להיפך. החיבוקים איתו הפכו אותם לאתרוגים, תוך היעלמותה המוחלטת של הביקורת על הזיגזגים, האמירות הסותרות, ההתנהלות העלובה והקריסה הביטחונית.

ובינתיים, בשקט, נמשכות העבודות על מנהרת המילוט המובילה מקרית הממשלה אל עמק הארזים והמיועדת להציל את ישבניהם של האנשים המבשלים לנו את התסריט הגרוע מכל. בעלות של מיליארד שקל על חשבוננו, בונה לו העשירון העליון של האליטה את האמצעי שיספק לו ביטוח לאחר שהמדיניות המופקרת שלו תתפוצץ לנו בפרצוף, רק לנו.