פרשנות: מה מרוויחים המצרים?

להכנסת אלפיים רובים, 20 אלף מחסניות ושני מליון כדורים אמש לרצועת עזה על ידי המצרים, ובהסכמתנו, יש משמעות אחת ברורה: הרצועה לקראת פיצוץ צבאי פנימי, והמצרים מעוניינים להקים שם גם מיליציה פרו-מצרית, דהיינו מי שעוד נשאר מאנשי אבו מאזן.

פרו-מצרית, לא פרו-ישראלית. ספק רב אם מעניין את המצרים התהליך הפוליטי בין ישראל לבין הפלסטינים, למרות שהם טוענים שכן. יש להם דאגות חמורות יותר מבית ומחוץ. מעניין אותם שרצועת עזה לא תתפוצץ לבסוף כנגדם. זו להערכתי הסיבה האמיתית מדוע הגיע לישראל שר החוץ אבו אל-ריט, והסיבה לעניין המצרי הגובר בנעשה ברצועת עזה.

כל אחד רואה שהמצרים מגבירים לפתע את התעניינותם בנו ובנושא הפלסטיני. הם יודעים למה. בעניין הזה יש גם שיקולים חיוביים לישראל, כמו ההישאבות של מצרים יותר ויותר לנעשה ברצועת עזה, כולל מידה של אחריות לנעשה בעתיד. אך בעוד אנו צריכים לדאוג שמא יזלוג נשק זה לידי גורמים שיפגעו לבסוף בישראל, את המצרים זה אינו מעניין כלל וכלל.

האם ישראל דאגה לקבל תמורה ממצרים עבור המהלך, או שהמצרים בחוכמתם היסוו זאת כאינטרס ישראלי ואנחנו שילמנו על הכנסת הרובים? היה מקום לדרוש תמורה מהמצרים,
דוגמת הוכחות לפיקוח הדוק יותר על ציר פילדלפי, מעצרים של גורמים פלסטיניים או מניעת מעבר אל העולם של בכירי חמאס. האם משהו מכל זה הושג? נדרש בכלל?

ברור שחמאס לא יוכל להבליג לנוכח שינוי מאזני הכוח הפנים עזתיים, וזה מחייב אותו למירוץ חימוש מזורז ממש עכשיו. כבר כמה חודשים מתנהל מירוץ חימוש ברצועה, והרובים האלה גם יירו, כנראה, על רובים פלסטיניים אחרים. עכשיו חמאס מחוייב ממש להבריח לרצועה עוד כלי נשק, ומאיפה יגיע הנשק המוברח הזה לרצועת עזה? דרך מצרים.

כלומר, אם המצרים לא חוסמים את המנהרות, הם לא שינוי שום מאזן כוחות צבאי ברצועת עזה. הם פשוט הכניסו יותר נשק. כך שאפילו מבחינת האינטרס המצרי, יש עכשיו חובה לפקוק את המנהרות מן הצד שלהם, והמצרים יודעים איך לעשות זאת. את הנקודה הזו חייבים להבהיר למצרים, כאן זה כבר אינטרס שלהם, ואולי זה יעזור.