על הקשר בין מורה הורה אלימות והדורות הבאים

האם מחבר המילים העבריות נתן דעתו על המטלות האמתיות ששני בעלי התפקידים הללו, מורה והורה, צריכים ליטול על עצמם בשעה שעמד וקבע שמות למקצועותיהם של
בני האדם ?
האם במתכוון מודיע מחבר המילים העבריות לאדם שבחר והביא איש חדש לעולם, איך עליו לנהוג באדם החדש שהביא לעולם והוא צומח לצידו ? גם זאת איננו יודעים.
בכל מקרה נהג בחוכמה מחבר המילים העבריות שבחר לגזור שמותיהם של אותם אנשים האמונים על גידול וטיפוח הדור הצעיר, מהשורש ר.א.ה. ללמדם ולהנחותם שלימוד, הקניית
ידע והקניית הרגלי התנהגות חייבים להתבסס בראש ובראשונה על חוש הראיה.
לימוד בדרך של ל ה ר א ו ת ו ל ה ד ג י ם לאדם אחר כיצד לבצע , כיצד להפיק צלילים בקולו, כיצד לקרוא, כיצד לאחוז בעפרון, כיצד להניע את העפרון על פני הדף כך שיצליח לצייר את האות הכתובה באופן שאדם אחר יוכל לקוראה ולהפיק את הצליל המדוייק שהיא מייצגת. דורות על גבי דורות, מלמד אדם אחד את האדם האחר, כיצד למנות חפצים, איך מחברים ומחסרים מספרים, איך כופלים ומחלקים, בדרך של ה ד ג מ ה ו המ ח ש ה.
הוא מראה ומדגים איך מיצרים שולחן, עוגה, סלט, גינה, גבינה, חולצה, נעל, כובע ומניפה באופן שיאפשר לילדים-אנשים המצטרפים לקהילה לבצע מטלות ומשימות ולייצר מוצרים שיאפשרו את המשך קיומה של הקהילה.
במקום שבו נעצר ונתקע תהליך העברת הידע והתרבות המצטברת בקהילה ובעם לדורות הבאים, שם יתדלדל ויחלש כוחו של הדור הבא להתקיים, וכושר שרידותה של אותה קהילה יחלש והיא תעלם מן העולם.
כאשר יכולתו של הדור הצעיר בקהילה לקרוא ולהבין את הידע שנצבר בספרי הלימוד ובתרבויות העמים פוחת, אנו מקבלים דור של אנשים שיודע פחות איך לייצר, דור של אנשים שיודע פחות איך להגן על עצמו, שיודע פחות איך לרפא עצמו מתחלויים ומחלות ושנהפך תלוי וסמוך יותר ויותר על יכולתם של המעטים, יחידי הסגולה - "היודעים" בעלי היכולת.
כאשר גדלים בקהילה אנשים שמחשבתם אינה סדורה ושאינם יודעים לכתוב כהלכה ובמדוייק את אשר הם גילו ויודעים, באופן שגם הדורות הבאים יוכלו להבין את מה שכבר ידוע, ועבר מאב לבן במשך שנים, נוצר באותה קהילה מחסום וסתימה בהעברת הידע לדורות הבאים ושרידותה של הקהילה נחלשת.
אותה קהילה מוצאת עצמה עסוקה במשך שנים ב"המצאת" דברים שכבר היו ידועים זה מכבר לאבותיהם, בחזרה על שגיאות וטעויות שכבר נעשו בעבר, במקום לחפש ולייצר חדש תוך שימוש באשר היה ידוע.

כל זה נכון גם לגבי היחסים שבין אדם וחברו.
גם ההורה וגם המורה אמורים ל ה ר א ו ת ולהדגים לדורות הבאים כיצד יש להתנהג ובאיזה אופן לנהל את מערכת היחסים בין איש לרעהו.
חבר מדבר, אני שותק. חבר שותק ונכון להקשיב, אני מדבר.
חבר מעונין להשיג מטרה, אני לצידו ועוזר.
אני מעונין להשיג מטרה, חבר עומד ליד שם כתף.
ועוד כהנה וכהנה. דברים ידועים לגמרי זה מכבר בשנים. אולי קצת נשכחים בארץ הזאת.
אנשים שהכירו רעיונות אלה וישמו אותם הלכה למעשה, בעבר הלוא רחוק,
כאשר בנו את הארץ הזאת, נעלמו משום מה. אלה היו אנשי מעש שהטיבו לראות את חשיבותם של מעגלי החיים הכוללים סביבם הרחק מעבר למעגל הסובב עצמם וטובתם.
אנשים שהיטבו לראות מרחב של קהילה, דורות של ילדים שנולדים, צעירים שגדלים לצידנו ובאים ומצטרפים לקהילה.






כדי שהמצטרפים יצטרפו כאנשי מעש ויצירה, צריך היה ללמד ולהראות.
לעשות ולהדגים המעשה ואופן ביצועו.

בימים אלה, כשנושאי בשורת התרבות והידע שאנו מלמדים ומנחילים לדורות הבאים הם הטלויזיה ואמצעי התקשורת האחרים, אנו בצרות צרורות.
סוגי הידע, איכויות הידע, דבור רהוט ותקני, כתיבה מדויקת ונכונה ומאליו גם הבנה בהירה ומדויקת של הנאמר והנכתב בתרבויות העמים ובדורות הקודמים הולכת ונפגמת קשות.
פן אחד של הבעיה, הינה מערכת החינוך הפורמלי. פן אחר, הינה מדית התיקשורת ובראשה
הטלויזיה.
מה אנו מראים ומציגים כהורים וכמורים לילדינו במדית התקשורת הסובבת מכל עבר?
מראים הרבה סטיות, חושפים ומציגים לראוה חולניות הורסת (מתוך הרעיון המוזר הזה ש"חשיפת המעוות היא אשר תביא לתיקונו"- כמה מטופש! ).
במו פינו אנו ממחישים לילדים, לדור הבא, מעל מרקע הטלויזיה תרבות דיבור קלוקלת, שטופה בשחצנות ואלימות.
בדרך זו, במו ידינו, אנו כורתים את הענף עליו נשענת החברה, הקהילה אותה אנו רוצים לשמר.
במו ידינו אנו מייצרים ילדים מבולבלים ומפוחדים. ילד מפוחד ומבולבל (וגם אדם בוגר )
אינו יכל ליצר דברים בעלי ערך. כושר הלימוד שלו נפגם ורוחו מדוכדכת.
הם הרי מוכרים לנו ונראים בסביבותינו על כל שעל.
ילד ש"הצלחנו" להפחיד ולבלבל הופך שקרן, אלים מציק ומזיק. והם כאן מכל עבר.
הילדים האלה שעליהם אנחנו כל-כך כועסים ובגללם אנחנו כל-כך מוטרדים, הם יציר כפינו.
הם התוצאה של המסרים שאנו מעבירים להם באמצעים העומדים לרשותינו.

אם נשכיל כהורים וכמורים ללמד כהלכה קריאה, כתיבה, דבור תקין, הבנה רהוטה של מילים,
אם נשכיל להקנות מידות ראויות של דרך-ארץ בין אדם לחברו, אם נשכיל לחזק ולעצום רוחם
של הילדים ולא להפחידם ולבלבלם על-ידי חשיפת החיוב שבחברה, עדוד היצירה, עשיית המלאכה, הטיול במרחבי הטבע, הקריאה והלימוד העצמי, הרי שנקבל דור צעיר פחות מפוחד ומבולבל, איתן ברוחו עם בטחון ושאר רוח. דור כזה ישכיל להרחיק עצמו באופן טבעי מאלימות. אדם איתן ברוחו ושמח, אין לו צורך באלימות, הוא יצירתי, ידיו מלאות במעש ומן הסתם נעים לחיות בסביבתו.




מנשה ברק

מדרשת שדה-בוקר, יולי 1999

www.yesodot.co.il