בשבילנו הטרנד הבריאותי הוא ממש לא דבר חדש. הדבר היחיד שהשתנה בשנים האחרונות הוא ההגדרה של מה נחשב בריאותי. פעם כשהיינו הולכים עם אבא לשווארמה הוא היה מקפיד שששון ינסר לתוך הפיתה שומן מהלמעלה של השיפוד, בשביל הבריאות של הילדים. אם אחד מאיתנו היה מוריד בטעות מאה גרם, כל השכנות היו מצקצקות שהילד חולה, ואימא שלנו עד היום מטגנת כל דבר בשמן עמוק, כדי להרוג את החיידקים וכדי שיהיה יותר מזין. הקשר היחיד שעולה בדעתנו למה שהיום מכונה הטרנד הבריאותי הוא מאמן הכדורגל שלנו שהיה צורח עלינו לפני כל משחק, "לצאת למגרש ולאכול את הדשא".
לכן כשהלכנו לבדוק את "ביו בר" הרגשנו שאנחנו יוצאים לתור ארצות חדשות. וכדרכם של מפגשים כאלה הוא היה מפתיע, משונה לעתים, ובדרך כלל, ממש בקטע טוב.
פתחנו בפשטידת בצל וכרישה, שהייתה עשירה וטובה, בלי תחושת החטא הרגילה של פשטידות: אתה יודע שנותנים לך משהו שהוא אולי טעים, אבל מגיע עם קופון לניתוח מעקפים מרוב אחוזי שומן. כאן, לעומת זאת, שרתה הקלילות הנעימה. לחשו לנו שיש גם תבלין סודי. הוא היה כל כך סודי שלא הרגשנו בו, אבל זה לא פגע בהנאה.
כנהוג בימים אלה היה גם סלט קינואה עם ירקות מאודים. מה נגיד, אנחנו אוהבים קינואה, ואם זה גם בריאותי אז אהלן וסהלן. בכל מקרה המנה הייתה יעילה טעימה וטובה, והקינואה בושלה בדיוק לנקודה הנכונה.
עוד מנה שהייתה טעימה ומקורית הייתה, תחזיקו חזק, מג'דרה בורגול. עדשים חומים וטעימים ובמקום אורז, בורגול. היה פחממתי ומתגמל. לא שאנחנו מפנים גב לאורז. להיפך, אנחנו אוהבים אותו ומוקירים אותו, אבל מסתבר שגם בורגול זה לא רע.
בין לבין נוקד השולחן שלנו בצלוחיות קטנות ומגניבות עם כל מיני עניינים אורגניים, וריאציות בריאותיות ופארפראזות ניו אייג'יות לדברים מוכרים: היה פסטו מצוין, ממרח כתום זועק של חצילים ועגבניות מיובשות, טחינה שגם הייתה אוורירית יותר מן המקובל, ממרח אגוזים מתקתק ומעולה שפגשנו גם בסוף, וכדי שלא נרגיש יותר מדי אורגינליים, גם סלט טונה וגבינת שמנת. יכול להיות ששני האחרונים היו אורגניים, אבל בשבילנו טונה זה טונה.
מה שסגר מעגל עם כל הצלוחיות הללו, היה הלחם. יותר נכון הפיתה הדרוזית המהבילה. היא הייתה דקיקה כמו נייר, הזכירה לנו טיולים שנתיים לפקיעין ובגלל שפיתות מסוגה טובות בדיוק רבע שעה אחרי שמכינים אותן, טרפנו אותה במהירות ובהחלטיות. היה גם לחם דגנים, אבל כמה דגנים בנאדם יכול לאכול ברגע נתון.
לקינוח (מסתבר שגם הבריאותיים יודעים שארוחה גומרים עם משהו מתוק) אכלנו גרסה בריאותית של מה שמכונה במסעדות איטלקיות "סלמי די צ'וקולטה". כלומר פרוסות של עיסת אוכמניות תמרים ושברי אגוזים. זה לא מרקיז שוקולד אבל זה בהחלט ראוי.
עוד פטנט חביב שהגיע לשולחננו היה גלגול, תרתי משמע, של הפיתה הדרוזית מקודם. אלא שהפעם היא הייתה מגוגלגת עם ממרח אגוזים, דבש וגרנולה וחתוכה לפרוסות. מושחת וטוב, ועם טעם אמיתי של קינוח.
בקיצור, חברים, גילינו שיש חיים גם אם הם בריאותיים ואנחנו מבטיחים לשנות את הרגלי חיינו חסרי האחריות מייד לאחר התקף הלב הראשון.
"ביו בר", אשתורי הפרחי 26, תל אביב א'-ה', 08:00-24:00, ו', 08:00-18:00